הרוקח קעו

שבניה לוקין בצרעת רבי אלעזר בן ערך אומר כשאיש משמש עם אשתו בליצנות ובניבול פה הקב"ה מרמז למלאך ולוקח דם נדה ונותנו לתוך פיו ומיד לוקה הוולד. א"ר חלפתא אשריה ואשרי יולדתה ואשרי בעלה ואשרי משפחתה של כל אשה המשמרת בנדה כראוי שמשמרת את עצמה ואת בעלה מדינה של גיהנם ומביאתן לחיי העולם הבא. מעשה בתלמיד אחד שמת ולא הלכו אחר מטתו עשרה בני אדם התחיל חבירו לבכות אמר זו תורה וזו שכרה פקח הקב"ה עיניו בחלום ואמר לו חבירך לא עבר עבירה מימיו כי אם פעם אחת עברה אשתו נדה לפניו ונגע בבגדיה. לכן הגבו עבירה ממנו. בו בלילה ראה את חבירו מהלך בתוך הפרדס בתוך המעין של מים בתוך גן עדן

שיט דין יולדת בפסקי רבי שמריה מפי יב"א הלוי הורה יולדת צריכה לישב ז' נקיים בלא דם קודם שתטבול טבילה ראשונה לפי שהחמירו בנות ישראל שאפילו רואות דם כחרדל יושבות עליו ז' נקיים ודם לידה טמא הוא לאחר שטבלה יושבת על דם טוהר שכל דמים שהיא רואה טהורין עד מלאת מ' לזכר ופ' לנקבה מיום שילדה ואינה צריכה לפרוש מבעלה ומשמשת ביום ראייתה בלא טבילה וביום פ' צריכה לפרוש מבעלה ואסורה לשמש אותו הלילה. ואפי' אינה רואה שכן שנינו היושבת על דם טוהר אסורה לשמש. וכמה אמר רבא עונה מאי טעמא הואיל והוחזק מעין פתוח. כלומר שהורגלה עד עתה לשמש עם ראיית הדם חשו חכמים שמא תראה הלילה ולא תרגיש לפרוש כשם שלא הרגישה עד עכשיו והלילה דם ראיית טמא הוא. כך פירש רבי הלכה למעשה

הלכות ווסת מי שקבעה לה ווסת לשלשים ואירע פעם אחת שלא ראתה בל' וראתה ביום מ' צריכה למנות ווסתה מראייתו של מ' עד יום ל' ולא תאמר אמנה ל' יום לווסתי מיום שהייתי ראויה לראות בו אלא מיום מ' שראתה בו דהכי גמרינן לה מתרנגולתא דמיא ושבולא דמיא ושליש כלו. בפרק קמא פסק רבי שמואל. ושמעי' מהכא דין אשה שאין לה ווסת בזמן הזה דליכא טהרות לא צריכה בדיקה לא שחרית לא ערבית לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש כדלקמן בסמוך ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמה ולבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש לא שבקינן לה דאם כן לבו נוקפו ופורש. מעוברת שראתה דם ששאלתם צריכה טבילה חמורה כשאר נשים. כך למדים אנחנו שמעוברת ומניקה שראתה דם הרי הן כשאר כל הנדות וזבות בין לז' נקיים בין לטבילה. ואי איכא דקשיא ליה דתנן רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן ואלו הן מעוברת ומניקה ובתולה וזקנה. והלכה היא הכא לעניין מגע קדשים ותרומה דהיכא דווסת דילה בשעה ראשונה דלילה נגעה כל היום כולו לפני ווסתה בתרומה וקדשים לא מיפסלי ולא מיטמי מאי טעמא דאמר הני ד' נשים דמיהן מסולקין ודיין שעתן למגען. אבל כל הנשים כשנוגעות בתרומה וקדשים שעת ווסתן מטמאות אותן במשא. והורו חכמים בבעילתם והזהרתם. וא"ר יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לווסתן וכמה עונה. הלכת' לענין מגע דשניין הני ד' נשי משאר נשים. אבל לעניין ז' וטבילה כולן שוות. מצאתי מעשה באשה שטבלה ונמצא בשר בין שיניה והצריכוה טבילה אחרת מההוא עובדא דמייתי בפ"ק דקדושין מעשה בשפחתו של ר' שטבלה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה ר' טבילה אחרת ואפי' אי לא ידעינן מתי נכנס בין שיניה שמא אחר טבילה הא אמרינן טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אעפ"י שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה

דיני ברכות מצאתי בקונטרס צרפתי מנהגים להכי מברכין ספירת העומר מעומד משום דכתיב מהחל חרמש בקמה קרי ביה בקומה תחל לספור והיינו טעמא דלולב וציצית דבלולב גמרינן מולקחתם לכם. ובציצית והיה לכם. מה שנהגו לדלג מזמור לתודה בשבת ובימים טובים לפי שאין קריבה בהן. לפי שהיא חובה ואין קבוע לה זמן כמו כן אין אומר בחול המועד מפסח כדאמרינן אין מביאין תודה בפסח מפני חמץ שבה אבל בחול