הרוקח קעה

מים בעינן. ואם לא חפפה סמוך לטבילה צריכה לחוף פעם שנייה. מעשה באשה שהתירו לה לחוף בערב שבת ולטבול בשבת. ואסר ר"ת משום סרך בתה. דווקא היכא דלא איפשר כגון בימים טובים אחר השבת התירו ליל שני דיום טוב לטבול אף שהוא רחוק מן החפיפה אבל משום גנבי לא התירו לטבול רחוק מן החפיפה. ואשה חופפת ביום וטובלת בלילה כדהורה רב נחמן ב"ר יצחק לדביתהו דריש גלותא. ויותר טוב חפיפה סמוך לטבילה והיכא דלא איפשר לחוף ביום כמו אם חל שני ימים טובים אחר השבת ואירע ליל טבילתה ליל שני של יום טוב חופפת מערב שבת. ולא תטבול ביום ז' של נקיים קודם שקיעת החמה ותסיר צואה מתחת ציפורניה וכשטובלת בליל שמיני קודם טבילה בעודה מלובשת בחלוקה מברכת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה והולכת במים שבמקוה אעפ"י שאינן מים חיים. רק שיהו מ' סאין ולא יהיו שאובין ואינה מדברת בין ברכה לטבילה שיחת חולין. כי אם מענין טבילה ומכנסת כל גופה במים בפעם אחת ופושטת זרועותיה ממנה והמים יכסוה. ותעלה מן המים ותהיה זריזה מלפגוע בכלב או בחמור או בחזיר או בעם הארץ אך אם פוגעת בסוס או בחכם או באשה טובה ומשמשת עם בעלה בטהרה ובקדושה ובחיבה בלא אור הנר. ואם לא טבלה בליל ז' אין לה לטבול ביום ח' או ביום ט' משום סרך בתה פן תאמר הבת ראיתי לאמי טובלת ביום ויבוא שגם הבת תטבול ביום ז' באיסור. אבל משום ביעתותא דליליא או פן יסגרו שערי העיר או מפני גנבים או מפני הצינה מותרת לטבול ביום ח' או ביום ט' או ביום י' ולא ביום ז' כלל עד לאחר שקיעת החמה. והזהיר בזה אשריו בזה ולבא. כל אשה היולדת בין מפילות בין יולדות ולד של קיימא אנו מחזיקים אותה כיולדת בזוב שפעמים רואה דם במשהו בשופי קודם לידה ונעשית זבה דטיפה כחרדל יושב ז' נקיים. הלכך אין האשה טהורה לבעלה אף בימי לידתה עד שתמנה ז' ימים לזכר או י"ד לנקבה ותמנה ז' נקיים לאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה ותטבול במ' סאה אפי' מי גשמים בחפירה ולא יהו שאובין על יד אדם. ואם לאחר ימי טומאה היו לה ז' נקיים מדם וטבלה אפילו אם תראה דם לאחר טבילה מותרת לשמש עם בעלה אעפ"י שרואה דדם טוהר הוא עד כלות מיום לידת זכר מ' יום או מנקבה פ' יום. או יום לידתה לא ראתה דם וכל ז' טומאה לזכר לא ראתה דם עולין לז' ימי נקיים וטובלת ליל ח' ומותרת ל"ג יום אפי' ראתה או בתוך י"ד לנקבה לא ראתה ז' ימים האחרונים הן ז' נקיים מדם וטובלת ליל ט"ו ומותרת ששה וששים ימים אפי' ראתה דדם טוהר. הוא אך בליל מ"א מן הלידה לזכר או ליל ק"א ללידת נקבה אפילו לא ראתה אסורה כל הלילה לשמש. כל אשה שמנתה לאחר ימי טומאה ז' לזכר וי"ד לנקבה וגם ספרה ז' ימי נקיים מדם אם היתה טובלת אפילו תראה דם מותרת לשמש עד כלות מ' לזכר או פ' לנקבה מן הלידה. אבל אם ספרה אחר ימי טומאה ז' נקיים ולא טבלה ואחר כך ראתה אסורה לשמש מאחר שלא טבלה. ויש לה למנות ז' נקיים. ואם תראה אפי' יום שביעי של ז' נקיים סותרת הכל עד שתראה ז' נקיים שלמים ותטבול לח'. ואם תהר בתוך פ' לנקבה ותפיל לאחר מ"א יום שנתעברה יש לה ימי טומאה ואין לה דם טוהר מאחר שאין רצופין ימי טוהר. מצאתי במעשה הגאונים. אמר רב חייא בשם ר' חנינא בן דוסא אתה מוצא שאמהות הראשונות היו משמרו' נידותן מיד הן נענות שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח אמר ר' יוחנן קשה הנדה כל שאינה משמרת נדתה סוף בניה לוקין במומין. אמר רבי ישמעאל קשה הנדה שגורמת לבעלה לגיהנם. החכמה שבנשים אומרת הנח רוחך מפני הניית שעה תאבד עולמך והזרע שיעמוד ממך ילקו במומין. לכך בנדתה אינה נותנת כחול בין עיניה ולא בתכשיטין המשמרת נידותה לא תבשל לבעלה ולא אופה ולא מרקדת ולא תפרוס את המטה ולא תפנה מים מכלי אל כלי חרס לפי שטמאה ומטמאה ואסורה ליכנס בבית הכנסת עד שתטבול במים. שהרוק מטמא בנדה. המשמשת נדה לבעלה גורמת אפילו לעשרים דור