הרוקח קעד

ראשון נקבה ושני זכר נפקי ימי טומאה וימי טהרה דשני ועדיין דנקבה לא חלו מכי נפקו ימי טוהר דזכר כל דחזיא טמאה. דתניא שלשים ושלשת ימים יכול בין רצופין בין מפוזרין ת"ל יום מה יום כולו רצוף אף ל"ג ימים רצופין. שפעה דם מתוך ז' לאחר ז' מתוך י"ד לאחר י"ד מתוך ל"ג לאחר ל"ג לזכר או מתוך ס"ו לאחר ס"ו לנקבה אפסיק בין דם טמא לדם טהור אסורה עד שתפסיק ז' נקיים שנשים שלנו ספק זבות הן ויולדות בזוב וצריכין ז' נקיים בפרק המפלת (דף כח) טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה. טומטום ונקבה. תשב לנקבה בלבד. יצא מחותך או דרך מרגלותיו יצא רובו הוי כילוד. יצא כדרכו משיצא פדחתו הוי כילוד ואם נשמע קול הנער ועודו בבטן ולאחר ימים הולידה יש למנות משעה שהקול נשמע כי ראשו הוציא וחזר כדמשמע בנדה בפרק יוצא דופן. בשלהי המפלת רבי מאיר אומר מפני מה אמרה תורה נדה שבעה מתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה שבעה כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טבילתה כיום כניסה לחופה וכן בתנא דבי אליהו. בפ' א' דנדה (דף ח) ובשילהי פ' האשה תנא משום ר' מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין. וסימן אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך. הנה כי כן יבורך וגו'

שיח הלכות נדה למען יהלל קורא בו לידע וליזהר

הלכה למעשה כל אשה בין קטנה בין גדולה בין בתולה בין בעולה תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה קודם שתינשא לשמור ז' נקיים. ראתה קודם שבא עליה החתן אסור לייחד עמה בחדר שהיא ישנה עד שתטבול מאחר שלא בעל. לא ראתה והיא בתולה מותר לבעול בעילה ראשונה אפילו בשבת. והבועל בתולה בין ראתה בין לא ראתה בועל בעילת מצוה ופורש. איפשר חבורה בלא דם בבעילה ראשונה של בתולה אעפ"י שרואה דם בתולים מתוך הבעילה גומר ביאתו ופורש ממנה. חתן פטור מקריאת שמע בעוד שלא בעל הבתולה דטריד. אבל נושא בעולה לא טריד וכשתפסוק לראות דמי בתוליה מלבנת עצמה בבגדים לבנים כשאר נשים וסופרת ז' נקיים וטובלת ליל ח' לבד מיום שפוסק בו דם ומותרת. ואין לה לטבול יום ז' כי אם בליל ח' או אם יראה מן הגנבים או מן הצינה או מפני שום דבר טובלת יום ח' או יום ט'. כל אשה שקבעה לה ווסת ג' פעמים בג' חדשים ביום א' מיכן ואילך אורח בזמנו בא והיא דם נידות. אם רגילה לראות ביום ל' אסורה כל היום אפי' לא ראתה כי צריך לפרוש מלשמש עונה אחת קודם והעונה או יום או לילה ואם רגילה לראות בלילה מליל ל' לליל ל' או מליל כ"ט לליל כ"ט אסורה כל אותה הלילה לשמש או נוגע בה בעוד שלא ראתה. ואם עברה אותה עונה ולא ראתה מותרת לשמש בלא בדיקה כל שעה. כל אשה שרואה דם אפילו כחרדל ובפחות מיכן שיוצא ממנה אפי' דבוק בעור כותלי הרחם מבפנים טמאה לבעלה. וכשתפסוק מן הדם שאינה רואה יותר רוחצת פניה של מטה ולובשת חלוק לבן ומצעת סדין לבן על מטתה ובודקת בכל יום שמכנסת בערותה בגד לבן של פשתן ישן ומקנחת ברחם לראות אם יש בבגד טיפת דם וכך עושה עד שתטבול. ואם לא בדקה כי אם יום ראשון של ליבון ויום שביעי די. ובלבד מיום שפוסקת בו מלבנת עצמה יש למנות ז' ימים נקיים שיהו נקיים מדם שאם תראה טיפת דם סותרת כל מה שספרה לנקיים ומלבנ' עצמה בחלוק לבן או מכבס' ומעבר' הכתם היטב מחלוקה וא"ל רחצה אך חלוק לבן לבשה והן ימי ליבון והיא אסורה לבעלה מיום ראייתה עד שתטבול לשמש ולא ליגע בה לחבקנה ולא יאכל עמה לנשקה ולא תציע לו מטתו בפניו אבל שלא בפניו תציע לו מטתו ומותרת ליחד עם בעלה בחדר א'. ואם מנתה ז' נקיים לבד מיום שפוסקת בו כשיבא יום שביעי לז' נקיים לעת ערב חייבת לרחוץ כל גופה במים חמים ולחוף ראשה במים ולסרוק שערה ולגלח ציפורנים ולנקר שיניה אעפ"י שאינה צריכה לפתוח פיה ולרחוץ תחת הדדים וכל קמטיה דראוי לביאת