הרוקח קעג

בעתה נפל מינה כי חררת דם אמר ר' נתרפאת זו ואי לא נפל מינה לית לה תקנתא אמרה טמאה אני בשעת תשמיש. כל הנשים בחזקת טהורות עומדות ומותרות לשמש ואמר בשבועות בפ' ידיעות הטומאה (דף יו) היה משמש עם הטהורה ואמרה לבעלה נטמאתי נועץ י' ציפורניו בקרקע עד שימות האבר. אבל פירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו ועובר בעשה ולא תעשה. בפ"ב דכתובות אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. ירושלמי שמואל בעא לאיזדקוקי אמרה טמאה אני שוב למחר אמרה טהורה אני אמר לה אתמול אמרת טמאה והשתא טהורה. א"ל אתמול לא הוה כחילי. פי' לא יכולתי לקבל תשמיש. וא"ל רב נאמנת. הוחזקה נדה. בקידושין הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה משום נדה ואסור לבא עליה עד שתספור ז' נקיים ותטבול מנהג נשים בעוד שרואה אינה הולכת לבית הכנסת ואין בו איסור. טבלה בלא כוונה בפ"ב דשחיטת חולין נאנסה וטבלה שנפלה מן הגשר וקיימא לן כר' נתן דלא בעי כוונה וטהורה לבעלה וכל שכן ירדה לטהר ונפלה במים. השפחה והגיורת והמשוחררת קיימא לן שפחה צריכה ז' נקיים. דתני' דבר אל בני ישראל אין לי אלא בנות ישראל הגיורת שגיירה והשפחה משוחררת מנין ת"ל אשה כי תזריע. זה הכלל בידך שכל הרואה צריכה לישב ז' נקיים. יולדת כל הנשים היולדות או מפילות אנו מחזיקין בוולד של קיימא ויולדת בזוב שמא ראתה טיפה בשופי קודם וכן נעשים כר' זירא טיפת דם כחרדל יושבים ז' נקיים הלכך אין האשה טהורה לביתה אפי' בלידה יבשתא טמאה ז' ימים ולנקבה י"ד ימים. וכשתפסוק צריכה לישב ז' נקיים בלא דם קודם שתטבול וטובלת ואז היא מותרת לבעלה ואפילו רואה דם טוהר הוא עד ימלאו מן הלידה מ' לזכר או פ' לנקבה. מאחר שמנתה ז' נקיים וטבלה כל ימי טוהר אפי' שרואה בהן. ואם פוסקת מהדמים ב' ימים דילוג וקיימא לן בפרק בנות כותים כרבא דאמר מעין אחר הוא נסתם הטמא ונפתח הטהור וקיימא לן בפ' בנות כותים (דף לה) כרבא ימי לידתה שאינה רואה בהן עולים לספירת ז' וביום מלאת מ' לזכר או פ' לנקבה צריכה לפרוש מבעלה לערב ואסורה לשמש כל אותה הלילה כדאמר בפ' ע"פ היושבת על דם טהור אסורה לשמש עונה שהמעין הוחזק פתוח. אשה שפסקה דמיה לאחר ז' לזכר או י"ד לנקבה והמתינה ז' נקיים ולא טבלה ואחר כך ראתה קודם טבילה צריכה לישב ז' נקיים לאותה ראייה שכל דמים שתראה קודם טבילה טמאה דקיימא לן כבית הילל דאמר בפרק בנות כותים דם היולדת שלא טבלה מטמא לח ויבש משום הכי צריכה ז' נקיים וטובלת. נשים שלנו ספק זבות וקיימא לן בפ' א' דנדה כר' אליעזר דאמר בנות כותים כמה תשפה ותהא זבה מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ילדה זכר ונקבה טמאה י"ד ומונה ששה וששים ימי טוהר. ילדה אחד ולאחר כמה ימים ילדה אחר יושבת ימי טומאה וימי טוהר לשניהם. ילדה נקבה ובתוך י"ד פסקה ז' ימים. אעפ"י שי"ד ימי טומאה הם עולין לז' נקיים כרבא דאמר בפ' בנות כותים ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לימי ספירתה. נפל המפלת חתיכה טמאה ז' נקיים בפ' המפלת כר' יהודה וקיימא לן כרבנן כל שאינו מצורת אדם טהורה. קשתה שנים ולשלישי הפילה צריכה ז' נקיים דאין קושי לנפלים. הפילה בתוך מ' יום בלא דם טהורה. הפילה שליא טמאה י"ד שמא נקבה היתה ונימוח שאין שליא בלא וולד. ילדה וולד בלא שליא ולאחר כמה ימים הפילה שליא אמרי רבנן זו שליא של וולד ראשון. מעשה ותלו שליא בוולד אחד ועשרים יום. והני מילי וולד קיימא דבעי שליי' אבל נפל לא אלא שליא ההוא איתמח והא שליא וולד אחרינא הוי ואיתמח וטמאה י"ז ימים ואין לה טוהר. ילדה ובתוך ימי טוהר הפילה יש לה ימי טומאה ואין לה ימי טוהר. הפילה יום מ' אינו וולד ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה ואין לה טוהר. המפלת וולד ואינה יודעת מה הפילה תשב לזכר ולנקבה טמאה י"ד ואין לה טוהר כי אם ששה ועשרים יום ואם תראה דם אחרי כן טמאה ואם אין ידוע אם וולד היה אם רוח היה תשב לזכר ולנקבה ולנדה ואין לה דם טוהר כלל וולד