הרוקח קעב

בבני עלי מתוך ששהו קניהן כאילו שכבום כדאתמר בפרק במה בהמה. במדרש אמר הקדוש ברוך הוא למשה כמה נפשות איבדת שהוספת לילה אחת אבל מיהו קיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ואם המתינה עד ליל ח' או עד ליל ט' לא הפסידה רק שלא תטבול ביום ז' דאמרינן בפרק הקורא את המגילה איתקש טבילה להזאה וחטאו ורחץ וטהר ותניא והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ומרבה שמיני ותשיעי רק שלא יקדים. פוגעת. כל אשה שטבלה ופגע בה כלב ושמש' עם בעלה בניה מכוערין ופניהם דומין לכלב. פגעה בחמור יהא טפשין כלבב החמור. פגעה בעם הארץ בניה עמי הארץ משום הכי יתיב ר' יוחנן אשערי טבילה בפרק ג' דברכות שלא יפגעו בכלב ובחמור ובחזירה אבל מי שפוגע באשה שסלקה מטבילה אמר בפ' ע"פ (דף קיא) נימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך. פגעה בסוס תעלה ותשמש. אלמד לך לידע במי פגעה. כל אשה שבניה הולכים ואוכלין בשוק אמו פגעה בכלב. והרוק יורד על זקנו ולשונו נפסק מלדבר אמו פגעה בחמור. ואם אין ממש בדבריו ומשכח לימודו אמו פגעה בעם הארץ. ואם בנה נאה ודיבורו נאה ולומד הכל אמו פגעה בסוס וכן ניהוגו של אותו בן לומד ומשפיל קומתו ונשמעין דבריו. ואם מהפך יד ליד ומהפך לשונו דע כששימש אביו עם עמו נשק לאמו ויצא לשונו מפיו. מי שאינה זהירה בנדתה קוברת בניה ובעלה המשמש עם הנדה בניה לוקין בצרעת. המשמש לאור השמש כנגד השמש בניה לוקין בבהרת. כנגד הירח בניה לוקין בבוהק ולבסוף בצרעת כנגד הכוכבים בניו לוקין בלשונם בלגלוג. המדבר בתשמיש דברים מכוערים בניו אלמים חישבה באיש אחר בתשמישה בניה חרשים. נדה שגילח' ציפורניה ודרס עליהן בעל או אדם אחר לוקה עליהן בשחין מעשה באלישע כהן גדול שלא היו בניו מתקיימין מפני שלא היתה אשתו מי שפוגעה כשעולה מן הטבילה וכו'. עד שפגע בה מיטטר"ון שר הפנים ושמשה עם בעלה בשמח' ונתעברה את ר' ישמעאל והיה דיוקנו דומה לו. קדוש תשמיש. בשבועות בפרק ידיעות הטומאה (דף יט) המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין ליה בנים זכרים. בפ' ב' דנדה (דף יז) אסור לשמש לאור היום אם לא יאפיל בטליתו או בבית אפל. ולא לאור הנר שלא יהו בניו נכפין. ובפ' י"ט כופה על הנר כלי או עושה פריסת בגד. בגיטין מי שאחזו (דף ע) הקיז ושימש מיד בניו ויתקין הקיזו שניהם ושמשו קודם שיטעמו כלום בניהם בעלי ראתן. בא מבית הכסא לא ישמש עד שישהא מהלך חצי מיל. ואם שימש בניו נכפין שמש מעומד אחזתו עוית. מיושב דלדיא בפ"א דחגיגה לא ישיח שיחה יתירה עם אשתו אם אינה צריכה להתרצות. ובנדרים בפ' ואלו מותרין גבי אימא שלום מגלה טפח ומכסה טפח. אל ישתה בכוס זה ועינו בכוס אחר. וליזהר מן אסנת מש"געח בני אמה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי. תמורה מריבה. שיכרות:

גרושת הלב. ערבוביא. בני חצופה. בפ"ב דנדה אין משמשין מטותיהן לפני כל. בפרק המפלת (דף לא) משהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחילה וכן יבעול וישנה שיהו בניו זכרי' לדעתה. כדאמר בפ' בתרא דערובין ובפ' א' דבבא בתרא ישמח באשתו לדבר מצוה בפרק בתרא דנדה אשתו הוגנת ויקדש עצמו בשעת תשמיש ויבקש רחמים ממי שהבנים שלו נחלת ה' בנים בפרק המפלת אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה. רואה כשעולה מן הטבילה בפ"ב דנדה ההיא דאתיא לקמיה דרב כל אימת דהוה סלקא מן הטבילה התחזיא דמא אמר דמות עירך עלתה בך לכי תיבעלי לו על גב הנהר אי נמי תגלי לחבירתך. בנות ישראל הולכות לטבול בצנעה פן ירגישו בכך וראייה קשה מיכן מפני העין ועוד בעירובין בפ' כיצד מעברין גבי יושבי צריפין שמרגישות זו בזו בטבילה על בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה. רואה מחמת תשמיש בנדה בפ' התינוקות (דף סו) הרואה דם מחמת תשמיש משמש פעם ראשונה ושנייה ושלישית מיכן ואילך תתגרש ותנשא לאחר נישאת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש משמש פעם ראשונה ושנייה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש ההיא דאתאי לקמיה דרב אמי לצידן אזיל