הרוקח קע

כותים (דף לג) בנ"כ נדות מעריסתן מפני יום שפוסקת בו סופרת למנין ז' אע"ג דאתקיף רמי בר חמא עלה אין למנות יום שפוסקת בו למנין ז' נקיים. כדאמר בפרק בתרא דנדה (דף סט) לרב זבה שהפרישה טהרה בשלישי שלה סופרתו למנין ז' ומקשי ככותאי אמרה לשמעתיה מכלל דמילתא דפשיטא שאין לספור ככותים. וז' נקיים היא חומרא דר' זירא דאפי' טפה כחרדל יושבות ז' נקיים ועשו אותן ספק זבות לישב ז' נקיים. ובפ' בתרא דנדה משמע לספק זיבה שוינהו ולובשת בגדים חלוק לבן וסדין לבן על מטתה זהו ימי לבון ויש שרוחצות פניה של מטה ובודקת אותו מקום בחוריו וסדקיו פן תדבק שם טפה כחרדל שאם תראה סותרת מה שספרה ז' נקיים. אסור לאכול עמה ואינה אוכלת עם בעלה ואינה נוגעת בבעלה עד ליל שמיני שטובלת כדאמרינן בפ"א דשבת (דף יג) לא יאכל הזב עם הזבה כל שכן טהור עם הטמאה מפני הרגל עבירה. תנא דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים ומת בחצי ימיו וכו'. אמרתי לה בימי נדותיך מהו אצליך אמרה לי אפי' באצבע קטנה לא נגע בי. בימי ליבוניך מהו אצליך אמרה לי אכל עמי ושתה עמי ושכב עמי בקירוב בשר וסינר מפסי' ביני לבינו ולא עלה על דעתו לדעת אחרת בימי ליבונה זה היה לזבה ז' נקיים משפסקה שלובשת לבנים לבדוק עצמה. והם לבנים בלא דם אינה יוצאה מידי טומאה עד שתטבול בזמנה. ואמר לי רבי אליעזר ממיץ לפי שאותו תלמיד אכל ושתה עם אשתו ידע אליהו מפני מה נענש וממה שהוזכר בברייתא אכל עמי ושתה עמי ש"מ שיש עונש על האכילה ועל השתיי'. ואם הבעל שותה תחלה מותרת אשתו לשתות אחריו דלא יאכל תנן והוא הדין לא ישתה אבל לא תאכל ולא תשתה לא תנן והיא אסורה לכל דבר עד שתטבול כדאמר בשבת בפ' במה אשה (דף סז) והדוה בנדתה. לעולם היא בנדתה עד שתבא במים פי' טבילה. בשאלתות אוסר לה לישב על שלחן בעלה. נדה אסור לה למיכל על פתורא דגבר'. דתנן לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. כל אשה שטבלה צריכה ליזהר שלא תיכנס למרחץ ביום טבילתה וגם שלא תשפוך על עצמה ג' לוגין מים שאובין ביום טבילתה כדאמר בפ"א דשבת אלו פוסלין את התרומה הבא ראשו ורובו במים שאובין פר"ח בו ביום של טבילה. וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין אפילו ביום שלא טבל בו. ואין לומר מה שגזרו על הבא ראשו ורובו במים שאובין דוקא בטובל לאכילת תרומה אבל לא בנדה. ומה שגזרו טומאה שייך בנדה נמי דאמר רבה שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין ותו השתא אם לאיסור חששו כדאמר באלו הן הנשרפין (דף פג) כהן טמא האוכל תרומה טהורה במיתה לאיסור כרת נדה שלא טבל' כראוי לבעלה הוא בכרת כדאמר בפ"א דשחיטת חולין (דף לא) נדה שנאנסה וטבלה רב אמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ומקשי לרב דאמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה איסור כרת הותרה עון מיתה לא כ"ש. על כן צריכה ליזהר ביום טבילתה מליכנס למרחץ ומלשפוך עליה ג' לוגין מים שאובין. ומים שאובין שנפלו על הטהור הוי כטמא שרץ או נבלה ואינה אסורה לבעלה אבל טהור שבא עליו דרך רחיצה אינו טמא. שכחה ולא בדקה כל אשה ששכחה ולא בדקה בכל יום אך יום שפוסק' בו בדקה ולמחרת ביום הראשון של ספירה בדקה ערבית ושחרית ושוב לא בדקה עד יום השביעי שחרית וערבית מותרת וטובלת בלילה וטהורה דתנן בפרק בתרא דנדה (דף סח) הזב והזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור ויום השביעי ומצאו טהור ושאר הימים לא בדקו ר"א אומר הרי הוא בחזקת טהרה. אבל בדקה יום ראשון ומצאה טהורה ולא בדקה עוד עד יום ח' רב אשי ורב חנינא אמרי תחלתו וסופו של ז' ימים בעינן אסור ליגע בה בימי לבונה מהו אצליך לא נגע בי בתנ' דבי אליהו בפ' בא חבירו מעשה באדם אחד שקרא ושנה כו' עד באותן הימים מהו אצלך שמא הבאת לו שמן בידך ונגעת בו אפי' באצבעו קטנה אמרה לי חיי ראשי רחצתי לו רגליו וסכתי לו שמן וכו' עד ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דבר תיפלות ת"ל לא תקרב. על כן דברי שלמה אוסר לישב על כסא ארוך שהיא יושבת עליה. והא דאמר בכתובות בפ' אעפ"י שמואל מחלפא