הרוקח קסט

מגהקת. ווסתות של מאכל כדאמר אביי אכלה שום או בצל או פלפלין וראתה. בפרק א' דנדה אשה שאין לה ווסת משמשת בשני עדים ב' קנוחין. בפ' האשה (דף סב) קביעת ווסת ג' פעמים ואינה מטהרת מן הווסת עד שתעקר ג' פעמים סמוך לווסתה. במס' שבועות בפ' ידיעות והזרתם את בני ישראל אזהרה שיפרשו מנשותיהן עונה אחת הוא יום או לילה. דפסקינן בפרק האשה כרבי יהודה שאוסר כל עונת ווסתה אם רגילה לראות בתחלת היום מותרת לבעלה אפילו בסוף הלילה שלפני זה היום אך כל היום אסורה לשמש. ואם רגילה לראות בתחלת הלילה משמרת כל הלילה ומשמשת קודם אותה לילה אפילו בסוף היום. בסוף היום אסורה כל אותו היום ואם בסוף הלילה אסורה כל אותו הלילה ואותו יום או אותו הלילה שרגילה לראות שהוא ווסתה פורשת מבעלה וכל אותה עונה אסורה. ומשפוסקת מלראות היא לובשת חלוק לבן ובודקת תדיר וסדין לבן שיהא ניכר הדם ואם ראתה אסורה עד שתטבול ואם לא ראתה אינה צריכה לבדוק יותר מאותו היום שהוא עונתה ומשמש בעלה עמה אפילו היא ישנה מאחר שהניחה בחזקת טהרה בפרק א' דנדה (דף יב) רק ישאלנה אם היא טהורה אם לאו סמוך לווסתה כשערה אבל כל לבעלה אינה צריכה בדיקה בפרק ידיעות הטומאה (דף יט) מי שאינו פורש מאשתו סמוך לווסתה בנים זכרים מתים. ואם פורש הויין ליה בנים זכרים ראויין להוראה. ביבמות בפ' הבא על יבמתו (דף סב) חייב אדם לפקוד את אשתו כשיוצא לדרך ואמר רב יוסף סמוך לווסתה היינו בדברים ולא בתשמיש לפי שהאשה משתוקקת על בעלה כשיוצא בדרך בפרק בתרא דעירובין. בפ' ע"פ (דף קיא) לא ממצעין ולא מתמצעין בין נשי' ואשה בין שתי אנשים ואם תחילת נדתה היא הורגת אחת מהן. מראה דמים בפ' ב' דנדה פ' כל היד (דף יט) חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמי אדמה וכמזוג אבל כמי צלי או לבן או ירוק טהורה. ואותן דמים מראה אדמומית להם. ולפי שאין אנו בקיאין בדמים אם קצת אדמומית בדם טמאה. דם כל שהוא בפרק יוצא דופן (דף מה) כל הנשים מטמאות בבית החיצון דכתיב בבשרה ותנן מטמאות בכעין חרדל ובפחות מיכן בפ' כל היד דם החדר הוא דם המקור טמא ששם נביעות הדם ואמר בפרק בת' דנדה א"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים וקיימא לן כרבי זירא בברכות בריש פ' אין עומדין דהיא הלכה פסוקה

כתמים כל אשה שרואה כתם שיש לה לחוש שמא מאותו מקום בא טמא. בפ' הרואה כתם (דף נז) על בשרה כנגד תורפה על עקיבה טמאה ועל ראש גודלה ועל שוקה מבפנים על פרסותיה מבפנים טמאה מבחוץ ועל צדדין טהורה על חלוקה מחגור ולמטה או על בית יד המגיע עד הערוה טמאה. מחגור ולמעלה או כל מקום שמסברא לא בא לערוה טהורה. וקיימא לן בפ' הרואה כתם (דף נח) כר' חנינא בן אנטיגנוס בין הרגה בין שלא הרגה מאכולת תולה בה עד כגריס של פול דתלינן בכינים או פרעושים והוא דבר מועט וטהורה. ואם הכתם גדול אם יש מכה בשוכבים אצלה או בבנה או בבעלה או מכה שיכול לגלע דם או בכויה או גרדה בשחינים או אם עברה בשוק של טבחים או עסקה בדם ציפור או בבהמה וחיה או אם הקיזה. ואם אין יכולה לתלות טמאה. ובפ' א' דנדה (דף ה) לא פליגי על ר' חנינא בן אנטיגנוס כי אם ר' מאיר נראה מדדייקינן התם כר' חנינא ש"מ דכן הלכה וכן מורים. בפרק ב' דנדה (דף יד) בדקה בעד הבדוק לה וטחתו ביריכה למחר מצאה עליו דם טמאה. בפ' הרואה כתם (דף כו) עד שתחת הכר אם הדם עגול טהור משוך טמא. וקיימא לן כרב באיסורי דאמר אשה שיש לה ווסת והגיע שעת ווסתה בדקה ומצאה טמא טמא טהור טהור. כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת החרשת והשוט' ושנטרפ' דעתה אם יש להן פקחות מתקינות אותן בדיקה בבגד פשתן ישן לבן או בצמר גפן ומכניסות באותו מקום בכל הכתלים ובדלדולי בשר מקנחת שם. שבעה נקיים כל אשה כשפוסקת לראות מונה ז' נקיים חוץ מאותו יום שפסקה בו דאמר בפרק בנות