הרוקח קסח

בן יעקב דאמר ביום ג' טהורה דרבא דבתראה הוא סבר ביום ג' טמאה א"כ הלכה כרבי יוחנן וכרבנן דבעי ו' עונות שלימות כך דקדק ר' יב"ש. הלכך אשה ששמשה ואחר כך ראתה לא תתחיל לספור אלא בד' דהלכה כרבנן דבעו ו' עונות שלימות וצריכה להמתין ג' ימים אחר התשמיש שלימות ותתחיל יום ה' עם יום שמושה שמא בכל יום פולטת ויום ד' הוא תכלית מעת לעת של יום ג' לשמושה ויום הפליטה אינו מן המנין ז' ימים אחר שכל הפחות סתרי א"כ לא תתחיל עד יום ה' שאם שמשה במוצאי שבת וראתה בו ביום אינה מתחלת לספור עד יום ה' בשבת ובערב רביעי בשבת תבדוק עצמה כדי להפסיק בטהרה ותלבוש חלוק לבן או תרחץ הכתם ותתחיל לספור מליל ה' ואילך וכל ז' ימי ספירה תבדוק שחרית וערבית ותרחץ יום ד' בשבת הבא בחמין שהוא יום ז' ותטבול ליל ה' ומותרת ואם רוצה להתחיל ולספור למחרת הראייה יכולה לספור בעניין זה שתכניס מוך או בגד באותו מקום ותקנח יפה להסיר שכב' זרע. ואם לא תדע לקנח יפה תרחץ בחמין וגם תקנח עצמה דתנן בפ' ה' דמקואות האשה ששמשה וירדה וטבלה ואחר כך כבדה הבית כאילו לא טבלה משמע דיכול' לכבד ולקנח. בפ' דר' עקיבא (דף פו) ראויה היתה תורה לינתן לטבולי יום והם טבלו מבעוד יום ואם היתה חשש פליטה אחר טבילה לא היה להם לטבול עד הלילה. וכן בכרק בא סימן. (דף נד) הרואה יום אחד טמא ויום אחד טהור משמשת שמיני ולילו וד' הלילות מתוך י"ח ימים ומוכיח התם דמשמשת עתה וראתה למחר ושומרת יום כנגד יום וטובלת לערב וטהורה. והמקילות לספור למחרת בלא קנוח ורחיצה סומכות אהא דאמר בפ' יוצא דופן (דף מא) אי דאזלא בכרעה בהדי דאזלא שריתא לכן הסומכת על ההילוך מרובה שהולכת משעת תשמיש עד הלילה. לא טוב הדבר דהא דקאמר בהדא דאזלא שריתא דהיינו שיוכל להיות שאינה פולטת עוד דשמא נפל כל שכבת זרע. אבל מכל מקום אינו כן ודאי אלא עדיין יש לחוש שמא תפלוט עוד. ומלתא דרבא דאמר בפ' יוצא דופן משמשת כל ג' ימים אסורה לאכול בתרומה שאי איפשר שלא תפלוט לא בעי לאוקמה דאזלא בכרעיה דאיכא למיחש עוד לפליטה ואי אפשר שלא תפלוט משמע דקאמר ודאי פולטת. להכי אוקי דישנה במטה ונתהפכה דודאי פולטת וקרא ורחצו במים וטמאו עד הערב ותו לא דהטבילוה במטה ולא נתהפכה ואינה פולטת ולא בעי לאוקמי בכבדה את הבית ורחצה וקנחה ואחר כך טבלה דודאי מועיל משום דמשמע ליה דקרא מיירי בלא עשיית שום דבר וטובלת וטהורה לערב:

בדיקה כל הנשים שהן טהורות אינן צריכות בדיקה לא שחרית ולא ערבית ולא בשעת תשמיש אינה צריכה בדיקה דתנן בפ' ב' דנדה כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והא דתנן פעמים צריכה בדיקה שחרית וערבית ובשעה שעוברת לשמש את ביתה דאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שעסוקה בטהרות מיגו דבעיא בדיקה בסוף תשמיש לטהרות בעיא בדיקה נמי קודם תשמיש לבעלה. אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה לבעל ומוקי בין יש לה ווסת בין אין לה ווסת תניא נמי הכי לבעלה מותרת בד"א שהניחוה בחזקת טהורה אבל הניחוה בחזקת טמאה לעולם היא בטומאה עד שתאמר טהורה אני לא מיבעיא אשה שיש לה וסת שהיא טהורה בלא בדיקה עד יום הווסת דתנן כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן ובפ' ב' דנדה (דף יו) אמר רבא בעל נפש בועל ושונה פי' בלא בדיקה אפי' אין לה ווסת מותרת לבעלה והא דפסק שמואל ב"ר חנינא בן אנטיגנוס דבעי בדיקה דווקא לטהרות אבל לבעלה לא בעי בדיקה. וכן אמוראי טובא פסקי הכי ווסתות של נשים דרך נשים רגילות לראות ביום קבוע מחדש לחדש או זמן אחר יש שרגילה לראות בתחלת הלילה או באמצע או בסופה ויש ביום. דרכה של אשה לראות דם מט"ו לט"ו או מחדש לחדש או מחדשים לחדשים זהו ווסת שרגילה לראות מזמן לזמן במס' נדה בפרק האשה (דף סו) אין האשה קובעת לה ווסת עד שתקבענה ג' פעמים והם ווסות דיומי. ווסתות בגוף ולא בימים. מפהקת או מתעטשת או חוששת פי' כריסה נושך לה בבטן או בחלצים או ראשה כבד או איבריה כבידין עליה או שותת או סוגה פי'