הרוקח קסו

תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה להמתין. ומשני שלוחא הוו משדרי ומודעי להו. אבל אם קידשה ועומדת לינשא כל שעה כשעברו ז' ימים אחר קידושיה שוב אין לחוש אם לא תראה ודאי. אבל אבא מרי ה"ר יב"ק ז"ל היה מורה לכל כלה לישב ז' נקיים. וכן הורו כל רבותי לא שנא בתולה ולא שנא אלמנה כשנתרצית לינשא ז' ימים הסמוכין לבעילת מצוה צריכה לספור ז' ימים נקיים ובודקת בכל יום ויום ואם לא ראתה טובלת קודם בעילת מצוה פן ראתה לפני שנה או שנתיי' בימי בתוליה ולא טבלה ועכשיו מטהרת בטבילה. ואם לא שמרה ז' נקיים לא תיבעל לו עד שתספור ז' נקיים. ראתה קודם בעילה. ראתה ועודה בבית אביה ולא כלו ז' נקיים אסור לחתן לייחד עם הכלה כדאמרינן בפרק א' דכתובות מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין אנשים ואשתו בין הנשים ומסיק אם לא בעל אבל בעל אשתו ישינה עמו אבל באבלות אם טבחו טבוח ויינו מזוג ופתו אפוייה ומים על גבי בשר ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר והחתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואע"פ שבעל אשתו ישינה בין הנשים והוא ישן בין האנשים. מאחר שנהג ז' ימי המשתה פן יקל. מה שטובלות הכלות בליל ד' מפני שבתולה נישאת ברביעי כן נהגו עדיין לטבול ליל ד' ואין מותר ליגע בה. בועל אפי' בשבת. חתן מותר לבעול אפי' בשבת. כדאי' בפ"ק דכתובות (ד' ו) רב זביד גופיה בעל בשבת. כדשמואל דא' פרצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת אעפ"י שמשיר צרורות דקיימא לן כרבי יהודה מקלקל בחבורה פטור ומקלקל הויא אצל הפתח. וקיימא לן כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר דליהנות עצמו קא מכוין ובועל עד שיוצא הדם. בועל בעילת מצוה ופורש קיימא לן בפ' בתרא דנדה (דף סד) בועל בעילת מצוה ופורש וגומר ביאתו אפי' ראתה דם בתולים בתוך הבעילה כדאמר בשחיטת חולין בפ' כל הבשר אסר לנו דם נדה והתיר לנו דם בתולים. והלכה בועל בעילת מצוה ופורש בין הגיע זמנה לראות בין לא הגיע זמנה לראות בין ראתה בין לא ראתה בין בוגרת בין אינה בוגרת. ופורש ממנה מעט ולא להרחיקה כנדה. שהרי דם בתולים טהור כי אם מתשמיש. ובעל נפש יחמיר פן יקרב אל פתח ביתה וצריכה למנות ז' נקיים משעה שפוסקת וטובלת בליל שמיני. פסק רבי' שמואל בועל בעילת מצוה בין בזמנה בין שלא הגיע זמנה בין בוגרת בין שאינה בוגרת בין ראתה בין לא ראתה ופורש רק מתשמיש דאינה נטמאה אלא מדרבנן ומשמרת ז' נקיים כזבה גמורה דדם בתולים כדם נדות חשיב. ודם כחרדל יושבת ז' נקיים לובשת חלוק לבן וסדין לבן על מטתה שאם תראה דם יהיה ניכר ובודקת פעמים ביום עד שיכלו ז' נקיים וטובלת ליל ח' ומשמשת. מיכן ואילך לא תבדוק דכל לבעלה אינה צריכה בדיקה ולא לפרוש מבעלה עד שיגיע ווסתה וכשקבעה וסת ג' פעמים פורשת עונה אחת סמוך לווסתה או יום או לילה ובודקת תדיר ואינה צריכה לשמור יותר מאותה עונה ודין כתמין נוהגין בזמן הזה. ובועל בעילת מצוה ופורש מאחר שהוציא דם בתוליה. ואם בעל ולא מצא דם נראה לי אעפ"כ פורש דאי אפשר לחבורה בלא דם. אלא שכבת זרע חיפהו. כההיא דפ"ק דכתובות (דף י) גבי רבן גמליאל דשראו במים ומצאו עליו כמה טיפי דם. והא דא' בנדה בפ' תינוקת (דף סד) בעל ולא מצא דם ובעל, ומצא דם דפליגי ר' חנינא ור' יוסי דווקא בדורות הראשונים שהיו בקיאין בדמים אבל בזמן הזה אין להקל דרובו דמי מקור הלכך יש לחוש שמא חיפהו שכבת זרע לדם משהו ובכיבוס אין אנו בקיאין כדאי' בפרק א' דכתובות. ואי משום חומרתא מעברא להו הלכך לדידן בין רואה בין לא רואה טמאה כך קבלתי מאבא מרי ר' יב"ק אך רוב הרבנים חולקים עלי ואומרים אינה טמאה אם לא שתראה בשעת בעילה ואז אי אפשר בלא ציחצוחי זיבה בעל ולא מצא ואחר כך בעל ומצא דם אפי' למאן דאמר בפרק התינוקת טהורה פורש ממנה מיד בזמן הזה קבעינן הלכך בועל בעילת מצוה ופורש אע"ג דדם בתולים טהור אי אפשר בלא דם טמא עמו על כן בועל ופורש. הלכך הבועל את הבתולה אע"פ שרואה דם בתחלת ביאה לא יחוש אלא יגמור ביאתו ופורש וימתין ג' ימי' אחר שימוש פן תפלוט שכבת זרע.