הרוקח קסה

שופט אמונות שדנו בדין אמיתי דכתיב הצור תמים פעלו וגו' בא"י מנחם אבלים ויהיב כסא לאבלים ושתיין אבל איהו לא דלא מיחייב משום דלא צריך. המברך ברכת המזון בבית האבל אומר נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו ומסיים ברכת הזן עד ולא נבוש לעולם ועד ואומר נחם ה' אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלם ואת האבלים המתאבלים באבל זה נחמם מאבלם ושמחם מיגונם כדבר שנ' כאיש אשר אמו תנחמנו וגו' בא"י מנחם ציון ובונה ירושלם תתברך חי לעד עד המטיב לכל וכו' אל אמת שופט בצדק ושליט בעולמו לעשות רצונו שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו ובכל זאת אנחנו חייבין להודות לו ולברכו. תכלה הרעה ממנו ומן האבל הזה שבתוכנו גודר פרצות ישראל הוא יגדור את הפרצ' הזאת לחיים ולשלום. הרחמן הוא יגדור את הפרצה הזאת מעמו ומכל ישראל לחיים ולשלום הרחמן הוא משמח את האבלים מאבלם שיהיו שמחי' וטובי לב. הרחמן הוא מנחם בנחמת ירושלם עם כל ישראל עושה שלום במרומיו וכו'. ונותן הכוס לאבל ומוזגין כוס אחד ומברכין בפ"ה. ושותה האבל כוסו והמברך כוסו ושמחים מיגונם. נוהגין לגמול חסד של אמת ועוסקין במת כשנפטר ונתקרר כי הרוח יצאה ממנו. מביאין מים ומחממין אותן ומרחיצין כל גופו ואיבריו ופניו וראשו ואחר כך לוקחין ביצים ויין וטורפים יחד מעורבין ומרחיצין ראשו. והמתעסקין בו רוחצין ידיהם במלח ומים ונהגו לתקן בגדי פשתן בלא אימרא וחוטין בלא קשר ומלבישין אותו מכנסים וחלוק ואנפליא יילצונש וחלוק סרגניזא וחגור פשתן חוגרין אותו וחגור של מכנסים כמו כן פשתן. ועונבין אותו אבל לא קושרין שום קשר ולא בחוטי הראש ומצנפת ובגד שמעטפין אותו סביב שקורין וואלטורה. נעתק מספר הכבוד שיסד האיש הגדול ר' יהודה חסיד זצ"ל אין לקבור שני מתים יחד שהיו שונאין זה את זה כי אף במותם אין להם מטחה יחד. וגם אין לחפור קבר אם אין נותנין את המת בתוכו מבעוד יום כי כל קבר אשר יחצב וישאר פתוח עד למחר לא ילכו ימים מועטים שימות אדם מן בני העיר ואין להשים ארון של מת אחד על ארון שהיה בו מת כבר ואם נעשה בברור ימות אחד בתוך ט' ימים. ואם אדם נושק לאחד מבניו כשהם מתים לא ישאר לו גם אחד. ועוד כשקוברין אשה שהיתה אוכלת ילדים בחייה שקורים שטר"ייש אם רואין פיה פתוחה בברור שתעשה אחר מותה כן שנה אחת. ויש לו למלאות פיה עפר בטוב ולא תזיק עוד. וכשמטהרין את המת אין מהפכין את הדף שעהרוהו עליו כי יש סכנה שמא ימות אחד בתוך ג' ימים וצריך ליבדוק שלא יקפוץ המת אצבעות ידיו כן שמעתי ממורי ה"ר אלעזר בן רבי י"בק ז"ל. וגם נמצא כשמוציאין את המת מן הבית יש ליזהר שלא יצא אדם ראשון. הרוחות של מתים משוטטין בעולם לשמוע מה גזירה לעולם ופעמים אומר לחיים לבא עמהם ואם מתרצה או הוא או זרעו ימותו. אלא יש לו לומר להם בעבור שם הקב"ה איני רוצה לבא עמכם ולא עם מתים אחרים. ולמחר ילך על קברם ויחלוץ מנעליו וישתטח על קברם ויאמר בעבור הקב"ה שחפץ בחיי האדם שלא יבא אחריו עוד. ויאמר מן הקב"ה וממני שאיני רוצה לבא עמכם ולא עם שום מת. ואל תבואו אחרי ולא אחר אוהבי לא אתם ולא שלוחכם כי חפצי בזה העולם לחיות ולא באותו עולם ג' פעמים יאמר כן בלא מנעלים. ויצום באותו יום ממחברת ר' יהודה חסיד ובספר הכבוד תמצא ראיה לדבריו

הלכות נדה בא"י אלקי ישראל מן העולם ועד העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו והבדילנו מטומאה והזהירנו לשמור מן הנדות ומן הזיבות: כלה צריכה ז' נקיים קודם שתנשא אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב ז' נקיים לא שנא גדולה ולא שנא קטנה כדא' בפ' בת' דנדה אם לא שמרה ז' נקיים אסורה כדמשמע רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא אמר לינטר מר עד ארבעין אחרינא כי צריכה לישב ז' נקיים ושמעתי מר' יב"ק משפירא ז"ל דווקא דבפתאום היה מעשה דגבי רב חביבא עסקו על הנשואין להשיאם באותו שבוע ובההיא דפרק א' דיומא דאמר מאן הויא ליומא ומקשי