הרוקח קסד

בר"ח ובחש"מ דאוריתא ואם תרצה לומר יאמרו צידוק הדין ולא יספדו. הרי אמרו אין מניחין את המטה ברחוב בחולו של מועד שלא להרגיל את ההספד מיהו על חכם גדול מספידין. במגנצא מת א' בג' בניסן ואמרו עליו צידוק הדין. בווירמש"א אם אירע מת בט' באב אומר צידוק הדין. בשפיר"א נפטר מת ביום שלפני פסח וצוה ר' אליקים לומר צידוק הדין. ביום טוב ראשון של סוכות נפטרה אשתו של רבי יצחק ב"ר יהודה למחר ביום השני הלכו כל הקהל בהשכמה קודם התפלה וקברוה ולא הלכו עם האבל לביתו לנחמו וגם הוא הלך לבית הכנסת לאחר סוכות נהג אבילות רק ששה ימים בלבד. הורה רבי יצחק לר' יהודה בנו כשמתה אמו שילך יחף לביתו כשיחזור אע"ג דיום טוב היה. ואין נוהגין לילך יחף כשחוזרים מבית הקברות אלא על אביו ועל אמו בלבד. שמועה רחוקה שכבר עברו ל' יום צריך לישב באבילות שעה אחת ויושב על גבי קרקע שעה וחולץ מנעליו ושוהא שעה אחת ונועל לאלתר. אדם שמת לו מת ובתוך שלשים נולד לו בן אינו עושה שמחה ומשתה ביום המילה. אין הכהנים מטמאין לאחים מן האם מנהגים רבי קלונימוס ראיתי אבל קודם ששלמו אבליו היה יוצא לבית הקברות ללוות למת. אין אומר והוא רחום בבית האבל ואין נופלין על פניהם עד לאחר גמר כל התפלה. ואין קורין שם הלל בראש חדש חדא דאין אומר דבר שמחה ועוד משום לועג לרש. כי הנשמה אוננת שם ואיך יאמרו לא המתים יהללויה. תו דעשרה שפירשו מן הציבור כיחידים דמו. לאחר שאמר צדוק הדין בבית הקברות לוקחים עפר ועשב עמו ומשליכין אחר גיום ואומר יציצו מעיר כעשב הארץ. אתחיית המתים כתיב. ורוחצי' ידיהם ופניהם ואומר בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים בויר"משא אומר בראש חדש צידוק הדין בדרך כשהולכין לבית הקברות וקדיש בבית הקברות אבל במגנצא אין אומר אלא על תלמיד חכם. פעם אחת קברו מת בחולו של מועד ועמד ר' ואמר צידוק הדין לפי שאינו הספד. אלא קבלת דין שמים. וגם נכנס בביתו וניחמן כדאמר התם אבל אחרים מתעסקין בו לנחמו והוא יושב על גבי כסאו ומקבל תנחומין מברכין דיין אמת בשבת וביום טוב. דברכה דמצותה בזמנה נוהג לעולם. בדין הוא שיאמרו צידוק הדין בשעת יציאת נשמה אבל עתה נהגו לאומרו בבית הקברות מפני כבוד המת. ויש שאומרים אותו בעוד שעדיין המת בבית. אין צריך להברותו במועד בסעודה ראשונה ובטלה ממנו דין הבראה. אחר ימי אבילות הורה רבי ללבוש חלוק לבן ולרחוץ בחמין אחר שבעה ימי אבילות דאין שלשים אסור בתכבוסת אלא בגיהוץ ותספורת ואפילו גיהוץ שלנו מותר כדאמרינן התם. ילד הנפטר תוך שלשים אינן נוהגין אבילות כדמשמע בפרק רבי אליעזר דמילה ומקצת היום ככולו בין ביום ז' בין ביום ל'. ומת לפני הרגל יום אחד אף על גב דלפניא דחי רגל האבילות לא אמרינן מקצת היום ככולו. מת לו מת בשבת אינו מתחיל אבילות אלא מיום ראשון בלבד. ואם מת לו שעה אחת קודם השבת השבת עולה למנין שבעה. והשבת אינה מפסקת בימי אבלו מאי טעמא עונג כתיב ביה. ורגלים מפסיקין ואין עולין כגון שקברוהו ברגל אבל קברוהו לפני הרגל אפילו שעה אחת בטל הימנו גזירת שבעה והא דאמר קברוהו אינו עולה הני מילי לענין שבעה אבל שלשים עולה. קברו שמונה ימים קודם הרגל בטל הימנו גזירת שלשים. בפסח בעצרת ובראש השנה וביום הכפורים ובסכות אם ימות באלו אפי' יום אחד פוסק ימי אבלותו ובטלה גזירת שבעה. ולאחר המועד ישלים שלשים יום עם ימי המועד אם השלים שבעה קודם הרגל בטלה הימנו גזירת שלשים. מתאבל אדם על אשתו אפי' היא עם אביה ועם אמה ועם אחותה בפניהם אבל בחוץ לא. ומנהג לשנות מקומו. מי שמת לו מת ולא נודע לו ונודע לבני עירו מותרין היודעין לזמנו לסעודת מצוה. לפי שאין חל עליו אבלות. אבל מאביו ומאמו צריך להודיעו ואל יזמנוהו. מנהג שמתפללין בביתו מנחה ומעריב ובבקר הולך לבית הכנסת אבל אינו במנין העשרה ביום ראשון ולא בברכת המזון מיכן ואילך מותר כשמברכין מוזגין כוס תנחומין ונותנין לבקי ומברך בא"י אלהינו מלך העולם דיין הרחמים