הרוקח קנז

אין לקרוע ויש פוסקין קורע אבל ג' ימים הראשונים אינו יוצא מפתח ביתו ואינו הולך לבית האבל מיכן ואילך יושב במקום המתנחמים ולא אצל המנחמים כי אם אצל האבלי' במס' שמחות ביום ג' ילך לבית הקברות. אבל ג' ימים הראשונים אין שואלין בשלומו ולא שואל בשלום אחרים נתנו לו שלום שלא ידעו שהוא אבל אומר אבל אני. מג' עד ז' משיב שלום ואינו שואל. מז' עד ל' שואל בשלום אחרים ואינן שואלים בשלומו מן ל' ואילך אחרים שואלים בשלומו. על אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו עד י"ב חדש אבל הוא שואל בשלום אחרים מז' ואילך. אבל אפי' בא ממקום קרוב מונה עמהם כשיש גדול הבית בבית והוא שבא ומצא אצלו מנחמים אבל בא ביום ז' לאחר שהלכו המנחמים מונה לעצמו ז' ימים אבל לא מצא גדול הבית אפי' בא בג' ימים הראשונים מונה ז' לעצמו. על כל המתים מדחה מטתו הרי זה משובח על אביו ועל אמו הרי זה מגונה אבל ע"ש ועיו"ט או הגשמים מזלפין על מטתו הרי זה משובח. על כל המתים רצה ממעט בעסקו רצה אין ממעט ועושין אחרים על אביו ועל אמו ימעט ירושלמי על כל המתים אסור לסחורה עד ל' יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו. על כל המתים אסור לילך לסעודה עד ל' יום על אביו ועל אמו עד י"ב חדש ואם היתה חבורת מצוה או קדוש החדש מותר. על כל המתים מגלח אחר ל' ועל אביו ואמו עד שיגערו בו חבריו. ירושלמי כל דבר שתלוי בז' ול' הרגל מפסיק ברם הכא עד שישליח פרע ויגערו בו חביריו על כל המתים נכנס לבית השמחה לאחר ל' יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש. וקיימא לן אין נכנס לשמחת מריעות להתחיל הסעודה עד ל' יום אבל לפרוע לו סעודתו לאחר ז' על אביו ואמו שניהן אסורין עד י"ב חדש כן אסור ליכנס לסעודת אירוסין ונשואין כל שכן לשחוק אבל יכנס לשמוע ברכת נשואין חכם שמת בית מדרשו בטל. אב ב"ד שמת בתי מדרשות שבעירו בטלין ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת ומשנין את מקומן היושבין בצפון יושבין בדרום ושבדרום בצפון. נשיא שמת כל בתי מדרשות בטילין והכל יושבין ודווין. האבל משנה את מקומו אבל בשבת ראשונה אסור לצאת מפתח ביתו שנייה יוצא ואינו יושב במקומו שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הרי הוא ככל אדם. אבל בג' ימים הראשונים אם יש מת בעיר אינו הולך לבית הקברות מיום ד' ואילך הולך או למול נער אם מוהל הוא מג' ימים ואילך הולך למול לבית הכנסת אבל כל ל' יום על בנו או בתו או אחיו או אחותו לא יקח אשה בתוך ל' יום או לעשות סעודת נשואין בתוך ל' יום וכן משמע במסכת שמחות. מתה אשתו אסור ליקח אחרת עד שיעברו שני רגלים וברגל שלישי מותר. ואם אין לו בנים או יש לו בנים קטנים נושא אחרת מיד. ולא יבא עליה עד לאחר ל' יום מאבלותו כדאמר גבי יוסף הכהן וביבמות פ' החולץ חוץ מן האלמנה מפני האיבול ל' יום. ירושלמי הדא בנשים אבל באנשים ג' רגלים כשיש לו מי ישמשנו. אבל אין לו מי ישמשנו מותר מיד. כשיש לו בנים. אבל אין לו בנים מותר מיד והני מילי דהוו קטנים ' כרבי טרפון שמתה אשתו בבית הקברות אמר לאחותה לכי וגדלי בני אחותך. כנסה ולא הכירה עד ל' יום. ירושלמי בשילהי פ' א' דכתובות שמואל אמר אפי' בט' באב יארס שלא יקדמנו אחר. ל' יום לגיהוץ במסכת שמחות אסור ללבוש כלים מגוהצים אבל מותר להוליך כלים לגהץ בתוך ל' יום. לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד ואסרו בגדים של צמר אבל של פשתן אין בהם משום גיהוץ. מותר בפונדא ובפסיקיא ובאמפיליא ובכובע של ראש וכך המסקנא לבנים ישנים או חדשים צבועים מותרין של צמר אבל של פשתן אין בו משום גיהוץ. כיבוס אסור ז' ימים. אבל נהגו שאין לובשין מכובסים עד ל' יום. אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת המתאבלין עליו. ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא ולא בקנון אלא בסלין ואין אומרי' ברכת אבלים במועד אבל עומדים בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים חכם שמת הכל קרוביו וקורעין עליו וחולצין כתף ומברין עליו. אדם כשר שמת חייבין לקרוע עליו ולבכיתו ולהתאבל עליו ויומחלו לבוכה עונותיו. ריק שמת מי שעומד עליו בשעת יציאת