הרוקח קנח

הנפש חייב לקרוע. ארון העובר ממקום למקום והגוף קיים עומדין עליו בשורה ואומר עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. ואם אין שלדו קיימת פי' אין גופו קיים אין עושין כלום. מי שקבל מחכם אפילו דבר אחד מן התורה חייב הוא לקרוע כדמשמע בפ' אלו מציאות (דף לג) תלמידי חכמים שבבבל קורעין זה על זה. אין משנין ממטה למטה. ולא ישלשל המת דרך גגין אלא מוציאו דרך הפתח וכבודו במטה ראשונה. רבו שלמדו חכמה שמת יושב עליו יום אחד או שעה אחת אבילות. אלו קרעים שאין מתאחים לעולם. הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה. ועל נשיא ועל אב בית דין. ועל שמועות רעות. ועל ברכת השם. ועל ספר תורה שנשרף. ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלם. וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלם ועל שמועות רעות ברוב צבור. ירוש' משרבו הגודפי' פסקו מליקרע ס"ת שלקחה גוי בחזקה ושרפה קורע על הגויל ועל הכתב. וכולם רשאין לשוללן ולמוללן ולעשותן כמין סולמות ולא כאיחוי אלכסנדריא. ירושלמי אמר ר' אחא כל שאין מקומו ניכר רשאי להופכו למטה ולאחותו. תחילת קריעה טפח ומוסיפים כל שהוא. עד היכן קורע. פי' הוסיף כל שהוא ושמע שמת לו מת קורע בתוספת עד כמה הולך ומוסיף עד טיבורו הגיע לטיבורו מרחיק ג' אצבעות וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו וקורע נתמלא מלמעלה הופכו מלמטה מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו מת בנו מתה בתו על כולם קורע אחת על אביו ואמו קורע קרע אחד שאינו בתוספת. אמרו לו מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליו העליון מתאחה ולא התחתון כל ל' יום קורע טפח. לאחר ל' מוסיף כל שהוא. האומר לחברו השאילני חלוקך אלך לבקר אבי שהוא חולה ומצאו מת קורע ומחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו שהוא חולה לא יגע בו חולה שמת לו מת אין מקרעין לו ומשתקין הנשים לפניו. קורעין לקטן מפני עגמת נפש. קורע על חמיו ועל חמותו מפני כבודו. אבל לא יניח תינוק בחיקו פן יביאנו לידי שחוק. כופין המטות משיסתם הגולל וזוקף ערב שבת מן המנחה ולמעלה. וחוזר וכופה אותה אפילו אין לו לישב אלא יום אחד. וכופה כל המטות לבד מן המטה המיוחדת לכלים. מטה שיש לה נקליטין זוקפה ודיו. ישן על גבי קרקע בלא כרים וכסתות. לא יצא עד שיכפה המטה וישן עליה. מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות. מבדין על מטות זקופות ומוליכין בסלי נצרים ומשקין בזכוכית צבועה. משוחרר או משוחררת שמת ויש לו בן או בת ונשתחררו אין יושב עליהם אבלות. במסכת שמחות ובפ"ג דברכות אין מניחין את התיב' ברחוב מפני שמרגילות בהספד ולא של נשים לעולם. נשים בחולו של מועד מענות ולא מטפחות. בראשי חדשים בחנוכה ופורים מענות כולן ומטפחות ביד בזה ובזה אין מקוננות פירוש שאחת מקוננת וכולן עונות. נקבר המת אפי' בחנוכה ופורים וחודש אין מענות ולא מטפחות. אין מועד בפני תלמידי חכמים בפניו או ביום שומעו מפני כבוד התורה. כדאי' בפרק א' דמגילה (דף ד) אבל שנענע בראשו אין המנחמין רשאין לישב אצלו ואין המנחמין רשאין לישב אלא על גבי קרקע. והאבל פותח תחלה ויען איוב ויען אליפז וכתיב וישבו אתו לארץ ואבל מיסב בראש. שלשה לבכי ושבעה להספד ולאבלות לגיהוץ ולתספורת. והחי יתן אל לבו דיקבר יקברוניה דיספד יספדוניה. דידל ידלוניה. הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום ואתה תבא אל אבותיך בשלום בפרקי דר' אליעזר בפרק ל"ד ר' עזריה אומר כל הנפשות חוזרות ונאספות איש איש אל דור אבותיו ואל עמיו הצדיקים עם הצדיקים הרשעים עם הרשעים והצדיקים מקדימים לו ואומרים לו בא בשלום. ישראל המתים בחוצה לארץ נפשותן נאספות בארץ ישראל והגוים המתים בארץ נאספות לקלע אותם חוצה לארץ. ז' ימי אבל הנפש חוזרת והולכת מביתו לכוכו ומכוכו לביתו. לאחר ז' הגוף התליע והרוח תשוב אל אשר נתנה. תן לו כמו שנתנה לך טהורה

שיד דין מקצת היום ככולו קיימא לן כרב ושמואל וכנהרדעי דמקצת היום ככולו בין גבי יום ז' בין גבי יום ל' ויום ז' עולה לכאן ולכאן בין לחשבון ז' בין לחשבון