הרוקח קנה

באבל רבתי היא מס' שמחות אבל כל שבעת הימים אסור בעשיית מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתיו. אבל אסור במלאכה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל. אבל אינו נוהג במועד דכתיב ושמחת בחגך. אבל אסור בתספורת. ראשיכם אל תפרעו מכלל דכולי עלמא אסירי. אבל חייב בעטיפת הראש. מדקאמר רחמנא ליחזקאל לא תעטה מכלל דכולי עלמא אסירי. אבל אסור להניח תפילין מדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דכולי עלמא אסירי. אבל אסור בשאילת שלום מדקאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום. אבל אסור בדברי תורה מדקאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום כמו וידום אהרן. אבל אסור בתכבוסת ויאמר אליה התאבלי ולבשי נא בגדי אבל. אבל חייב לקרוע מדקאמר רחמנא ובגדיכם לא תפרומו מכלל דכולי עלמא מיחייב אבל חייב בכפיית המטה דומיא דוהפכתי יהפכו מטותיכם עליה. אבל אסור בעשיית מלאכה והפכתי חגיכם לאבל דומיא דחג אסור. אבל אסור ברחיצה דכתיב ואל תסוכי שמן וסיכה בכלל רחיצה אבל אסור בנעילת הסנדל מדקאמר רחמנא ליחזקאל ונעלך תשים ברגליך מכלל דאסור אבל אסור בתשמיש המטה וינחם דוד את בת שבע ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור. אבל אסור בתספורת. אבל אינו משלח קרבנותיו. אבל אסור בעשיית מלאכה דברים המותרין בחולו של מועד אסורין בימי אבלו אבל אחרים עושין זיתיו להפכן חביתו לגוף פשתנו לעלות מן המשרה צמרו לעלות מן היורה ומרביצין שדהו ירושלמי דורכין ענביו זולפין יינו. וכל דבר האבד עושין לו. אין שם אלא הוא עושה בצנעה היה ספר לרבים או בלן לרבים ואין שם אומן אלא הוא הרי זה יעשה. החמרין הגמלין והספנין לא יעשו. היו מושכרין או ממושכנין הרי זה יעשו. שכיר יום אפי' בעירו אפילו בעיר אחרת לא יעשה. מלאכת אחרים בידו לא יעשה. מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו. בביתם יעשו. אדם חשוב אפי' מושכר ביד אחר לא יעשה. מקבלי קבולת בתוך התחום אסור לעשות אבל חוץ לתחום מותר ואם אדם חשוב האבל לעולם אסור. אבל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה מיכן ואילך עושה בצנעה בתוך ביתו. ודווקא מתפרנס מצדקה אבל אדם אחר אסור וכן משמע בירושלמי ואשה טווה בפלך בתוך ביתה. אבל אסור בתספורת אבל תכפוהו אבליו והכביד מיקל בתער ולא במספרים. ומכבס כסותו במים לא בנתר ולא בחול. אבל מותר לגלח ציפורניו בין ביד בין ברגל בסכין ולא במספרים וכן שפה המעכבת מותר לגלח מזוית לזוית גזירת שבעה אסור במלאכה רחיצה סיכה נעילת סנדל תשמיש המטה (וכפיית המטה) ותכבוסת וקריאת התורה. גזירת שלשים גלוח גיהוץ שאילת שלום ולילך לבית המשתה. אבל אסור בתפילין בסכה בפ' הישן (דף כה) הני מילי ביום ראשון וקיימא לן כרבי דאמר אבל שני ימים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ אבל מיום שלישי ואילך אינו חולץ אבל חייב בטלית ובסוכה ובכל המצות אפי' ביום ראשון ומנהג שאין מתעטפין. ויש מתעטף בשבת ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים. ואם רבים צריכין לו מותר לו לדרוש ובלבד שלא יעמיד מתורגמן. אבל חייב בעטיפת הראש כמו עתה מושכין הכובע לפני העינים כל שבעה ובשבת בצנעה ולא בפרהסיא. השבת עולה ואינה מפסקת דברים של צנעה נוהג בשבת כרב יוסף דפריס סודרא בביתיה ברישי' וכן א"ר יוחנן דברים של צנעה נוהג בין בשבת בין ברגל בפרק א' דכתובות (דף ד) כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים מסייע ליה לרבי יוחנן הרי אם קברו ברגל אין לו לשמש כי דברים של צנעה נוהג וכן מחזיר הקרע לאחריו בשבת ולא ילבש בגדים לבנים בשבת אבל דברים שבצנעה נוהג לזקוף מטתו וקריעת הבגד. הרגלים מפסיקין ואינן עולין ראש השנה ויום הכפורים כרגלים שעה אחת ופסח או עצרת הרי כאן י"ד יום וכן לגבי יום הכפורים וכן החג ושמיני שלו הרי כ"א יום וישב אחר החג ט' ימים הרי ל' יום ודווקא כשישב לפני החג שעה אחת לאבילתו אז יום שמיני חשיב ז' ימים אבל אם קברו בתוך הרגל אין עולה שמיני לז' ימים מאחר