הרוקח קנד

עיניו ולפשוט אבריו על ידי ככר כי אם מחמה לצל. אם אין ככר הופכו ממטה למטה. כדאמר בפ' כירה וכן בדליקה מצילין את המת אפי' בלא ככר וכן מכרמלית כדמשמע בפ' המצניע (דף צד) ההיא דהוה בדקורת פי' דליקה היתה. מת בשבת אין בוכין עליו שאין אבילות בשבת. דכ' לא יוסיף עצב עמה ואמרינן בבראשית רבה זה האבל. בפ' שואל מחשיכין על התחום על עסקי המת בברכות בפ' מי שמתו (דף יח) אסור לאכול בשר ולשתות יין כל זמן שמוטל עליו לקוברו. אבל בשבת מיסב כדרכו ואוכל בשר ושותה יין וחייב בכל המצות אך אסור בתשמיש המטה דאמר ר"י דברים של צנעה נוהג הילכך האבל בשבת אסור בעטיפת שפה ובתשמיש המטה ובהושטת אצבעו בחמין ואסור בנעילת הסנדל בביתו ואסור ללבוש בגדים לבנים בתוך ז' דיש בני אדם שאינם אבלים ואינם לובשים לבנים וכן כל הני דשאר בני אדם נוהגים כמו כן. ואנפילאות שקורין יילצונ"ש של בגד מותר ללבוש דלא אסרו אלא איסור מנעל ונעלך תשים ברגליך. וקצת ראיה בפ"ק דיומא. אית תנא דתניא יוצאין באנפיליא ואוקמינא בשל בגד ואית דתני אין יוצאין ואוקימנא בשל עור ואסור כל ז' ללבוש בגדים לבנים ובה"ג פשיט ופוסק מי שבאתה לו שמועה בשבת עולה השבת למנין וקורע באחד בשבת ומברכין לו ברכת אבלים וכיון דקא מברכין ברכת אבלים בי עשרה לאו דברים של צנעה הוא. מת בחול בעוד מתו מוטל לפניו אסור לאכול בשר ולשתות יין כל זמן שמוטל עליו לקוברו. בפ' א' דברכות אין אומר בפני המת אלא דבריו של מת. וכשמספידו יראה שלא יאמר שקר עליו כדאמר בברכות בפרק הרואה א"ר שמעון כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנים ומן העונין אחריהם בפרק ב' דכתובות מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה כשאין לו כל צרכו תריסר אלפי גברי והני מילי לדקרי ותני אבל לדמתני לית ליה שיעורא. מנהג ישראל שעוסקין במת להרחיצו ולהלבישו וכשמוציאין אותו במטה נושא אותו ומחליפין ונושאין כל אחד חלקו והחי יתן אל לבו דיספד יספדוני' ודיקבר יקברוניה. דידל ידלוניה ירושלמ' בפר' אלו מגלחין מי שמת מוטל לפניו אוכל ושותה בחדר אחר ואם אין לו חדר אחר הופך פניו לכותל ואינו מיסב צורם ואינו אוכל בשר ושותה יין ואם בירך אין עונין אחריו אמן אחרים מברכין אין עונין אחריהם אמן. בד"א בחול אבל בשבת מיסב ואוכל וכו' כדאית' בפרק ג' דברכות ירושלמי פ' א' דשבת ישב לגלח ואמרו לו מת אבא הרי זה ישלים את ראשו אחד המגלח ואחד המתגלח. בירושלמי במ"ק ובפרק בתרא דנדרים קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר פי' לאלתר אין צריך לקרוע אם לאחר זמן חייב לקרוע כמה על אתר כדי שאילת שלום תלמיד לרב שלום עליך רבי. בסתימת הגולל חל עליו אבילות ההולכים עם המת לקוברו אבל הנשארים בעיר כשהופכים פניהם מן המת כדאמר רבא לבני מחוזא. בפ' אלו מגלחין (דף כב) אמר רב יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול משלו פי' אפי' אוכל כמה פעמים ביום ראשון אסור לאכול משלו. בפרק א' דבבא בתרא משמע מברין אותו ביצים או עדשים. מנהג לאכול ביצים מבושלין היטב שאין להם פה והגדול בוצע המוציא ולא האבל מדכת' פרשה ציון בידיה ואין מנחם לה. מכלל שהמנחם פורש. וכשמברכין ברכת המזון בשעת הבראתו אין אבלים מן המנין כדאמר בפרק א' דכתובות (דף ה) לאחר אכילתן מברכין נברך מנחם אבילי' שאכלנו משלו ובטובו כו' ברכת הזן נודה לך רחם תתברך חי לעד וכו' ועד וכל טוב. ואומר אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט במעשיו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל זאת אנו חייבין להודות לו ולברכו גודר פרצות ישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת לחיים ולשלום ואומרי' המנחמים בורא פרי הגפן. ולא ישתו אחר האבל מכוסו כי אם מכוס אחר ונותנין לו יין דמתנין שכר לאובד ויין למרי נפש. אשה שמת בעלה אין נכרי שולח לה כוס יין משום פריצותא. בפ' אלו מגלחין אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא ולא בקנון ולא בסלים אלא מוליכים בסלי נצרים ומשקין בזכוכית צבועה או בכוסות. אמר רב יהודה אמר רב מת בעיר אסורין כל בני העיר בעשיית מלאכה ואם חלקו עצמן לחבורות מותרין. תניא