הרוקח קנג

ואני זאת בריתי כבשאר שבתות במנחה לפי שיש לומר בתפלת מנחה נחם להכי אמרינן ואני זאת. ועוד לפי שלא אמרו ואני זאת לא בערבית ולא בשחרית. לכך נוהגין ברומי לאומרו במנחה כמו בשבתות שלא אמרוהו לא בערבית ולא בשחרית ועוד אמר כן נוהגין ברומי ששליח ציבור המתפלל במ"ש שחל ט' באב להיות בתוכה צריך לחלוץ את בתי שוקיו מעל רגליו ולהניח מנעלים בהרווחה ואחר כך אומר ברכו במנעלים לאחר ברכו יחלוץ מנעלים מן הרגל ברגל אחת את חבירתה לאלתר. לבר מינן אם יארע אבל בט' באב ראיתי נוהגין כן בשפירא שאין נכנסין לבית הכנסת בלילה עד למחר ולמחרתו נכנס ויושב עם הקהל עד שמשלימין קינות ובחמשה עשר באב נופלין בתחנונים וכן נוהגין לפי שניטלה מגילת תענית וכן הורה רבינו שלמה בר' שמשון ב"ר אליקים שאומר ובא לציון לאחר קינות בין במ"ש בין בשאר ימות השנה בליל ט' באב וגם למחר. ואינו אומר ואני זאת אפילו בשחרית וערבית ואין אוכלין בשר בט' באב שחל להיות בשבת בסעודה המפסקת. כבר נהגו בכל מקום שהאבל נכנס לבית הכנסת בט' באב ובפורים ומתפלל עם הצבור

סדר תפלה ערב ט' באב במנחה מתפלל ואין נופלין על פניהם. ולתפלת מעריב יושבין על הקרקע וקורין איכה. וחוזרין זכור ה' ומוסיף אוי עד ואתה ה' לעולם חשב. וקינות ומתחיל ואתה קדוש. ואין אומר ואני זאת שנראה כמקיים וכו' והכל בטלים ולגבי אבל לא שייך למימר כן לפי שהמנחמין מותרין ואומר קדיש בלא תתקבל והולכין לביתן ואין אדם נותן שלום לחבירו. למחר אין מגביהים קולן ומשכימין לבית הכנסת ומתפלל י"ח ועננו. וקדיש בלא תתקבל ומוציאין ספר תורה וישראל השלישי הוא מפטיר. ואומר המפטיר הברכות עד מגן דוד. וקינות אשרי ובא לציון בלא ואני זאת ולא למנצח דקרוי מועד. ולא תתקבל דכ' שתם תפלתי. ואין נופלין על פניהם שחרית וערבית. ואם חל בחמישי אין אומר והוא רחום ולא ארך אפים ואומר קדיש על קריאת התורה. רבינו יצחק בסעודה המפסקת היה בוצע על ב' ככרות כמו בשאר שבתות והיה הולך במנעליו עד לאחר ברכו ומשנכנס אב לא היה אוכל בשר ושותה יין. אבל ר' משה בר יקותיאל לא היה בוצע על ב' ככרות ולא אמר רצה והחליצנו וכן מנהג בשפיר"א שאין אוכלין אלא ביצים ופירות. אבל יושבין על השולחן ונוהגין לומר צדקתך במנחה ובוורמישא אין אומרים ואין אומרים ויהי נועם. במגנצא אומר ובא לציון כשחל ט' באב בימות החול. ולא במוצאי שבת בלילה. ובוורמיישא אין אומרים. יש שאין מברכין ברכת המזון בשלשה בפסיקתא רבתי בט' באב מותר אדם בכל הדומה כאלו היה מתו מוטל לפניו וקברו כי נחם ה' ציון וגו'

שיג הלכות אבילות

במסכת שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. אין קושרין לחיו אין פוקקין את נקביו ואין נותנין כלי מתכות וכל דבר המיקר על טיבורו עד שימות אין מזיזין אותו אין מעמצין עיני הגוסס. אין קורעין ולא חולצין ולא מספידין ואין מכניסין עמו ארון עד שימות. במסכת שבת בפ' שואל (דף קנא) המעמץ עיניו בשעת יציאת הנפש הרי זה שופך דמים. אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נפשו אותם העוסקים בו יבטלו כשימות ולא אותן שאינן מתעסקין בו. בפ' ר' אליעזר אומר (דף קה) ובמועד קטן בפ' אלו מגלחין (דף כח) כל העומד על המת בשעת יציאת הנפש חייב לקרוע בפרק א' דברכות אין אומר בפני המת אלא דבריו של מת במס' שבת בפ' שואל עושין כל צרכי המת בשבת ובלבד שלא יזוז בו אבר מיכן שנותנין ככר על גבי המת לטלטלו בשבת ממקום למקום אסור לישראל לפשוט למת ידיו ורגליו כי אם על ידי גוי שומטים הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול כדי שימתין. קושרין הלחי ובלבד שלא יעלה מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כריסו. בפ' כירה (דף מג) עושין מחיצה למת בשביל החי מת המונח באשפה אם יש ככר או תינוק תניחו עליו ומטלטלו וכן בפ' הנוטל. אבל לא התירו לסגור