הרוקח קנב

קריאת התורה ולמחר ביום אחר קינות בשחרית אומר ובא לציון ולא למנצח ואני זאת למנצח משום מועד ואני זאת בריתי משום שאין אנו לומדין בתורה באותו יום ולא ימושו מפיך שלא יהי' במשמע על הקינו' להכי אין מזכירי' ולערב אין נופלין בתחנונין. כי אם מתפלל עננו ונחם. ומבדילין על הכוס המבדיל בין קודש לחול ולא יותר. ושאלת"י אנ"י יק"ר אם צריך להזכיר עננו בתפלת ערבי' בליל ראשון כשקבלנו התעני' והשיבו אין צריך לפי שאינו קרוי תעני' אלא א"כ לן בתענית ועדיין לא לן. ושליח ציבור בליל ט' אינו מגביה קולו אפילו במ"ש כשחל ט' באב להיות באחד בשבת או בשבת ולמחר אינן מגביהין קולן לומר פסוקי דזמרה כי אם בלחש כאבלים אבל יש רבנים שחולקין בדבר שמצריכין לומר לאחר תהלה לדוד למנצח בשחרית ובא לציון גואל וקדיש תתקבל צלותהון וטעם שלהם שעיקר אבילות אינו נוהג כי אם בלילה ולא יותר. ולמחר מקצת היום ככולו. ר' משולם אינו מזמן ברכת המזון בט' באב אלא בדד יושב ומזמן לעצמו. וכן נוהג רבי' ר' יצחק

שיב רחיצה באב אלו שאילות שאלתי אני יק"ר מן רבינו ר' קלונימוס מן רומי מהיכן חייב אדם למנוע מלרחוץ קודם אב יום קודם ראש חדש או ראש חדש עצמו. והשיב חייב אדם למנוע מלרחוץ מר"ח אב ובראש חדש עצמו אסור משום שנ' חגה חדשה ושבתה. אבל קודם ר"ח מותר לרחוץ ביום. ועוד שאלתי אם יזדמן לבר מינן אבל שישלימו לו ל' ימים אפי' יום אחד או ב' ימים או לאחר ראש חדש לאלתר באותה שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אם מותר לרחוץ בט' או אם יש לו להמתין עד לאחר ט' באב. והשיב אם יזדמן לו סוף דבר לאחר ראש חודש לאלתר אסור לרחוץ עד שיעבור ט' באב שאין לו אבילות גדולה מזו שחרב בית אלהינו ודמיא להא דקאמרי רבנן במסכת תענית לגבי אבל דתניא תכפוהו אבליו בזה אחר זה אם הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים אלמא בחמין אסור הכא נמי כתכפוהו אבליו דמי ואסור ברחיצה עד אחר ט' באב. ועוד שאלתי אם יזדמן לאשה נדה לרחוץ מטומאתה קודם ט' באב אם מותרת ברחיצה אם לאו והשיב לגבי אשה נדה שיזדמן לרחוץ באלו ימים מטומאתה מותרת לרחוץ על ידי פושרין ולטהר במי מקוה אם מתעסקת לטהר עצמה לבעלה. ומשום פריה ורביה הקלו לה. כי הא דאמרו חכמים גדולה פריה ורביה לפני הקב"ה מבנין בית המקדש שנ' חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו (מלכים א ה) ועוד שאינו אסור בתשמיש המטה כי אם בט' באב בלבד. אבל קודם לכן מותר. ועוד שאלתי איך מנהג לרבותי' שברומי לנהוג בשבת שחל להיות ט' באב בתוכה או באחד בשבת אוכלין בשר בשבת ושותין יין בסעודה המפסקת. ואם צריך לשנות משלחנו ולישב כשאר ימות השבת או לאו. והשיב והורה אם חל להיות בשבת התירו לנו הגאונים לאכול בשר בסעודה המפסקת וגם לשתות יין מפני כבוד שבת ועונג. ואין צריך לשנות משולחנו בשבת. ובלבד שיש לו לישב בדאבת נפש שלא ינהג בשמחה כדאמרו חכמים במס' תענית (דף כט) ט' באב שחל להיות בשבת מעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתה דהא דקאמרי רבנן לא מיירי אלא בסעודה המפסקת שאם תאמר בסעודת שבת קא מיירי שאוכלין קודם שש שעות מה צורך לומר כן והא אפי' חל להיות ערב ט' באב בחול בסעודה המפסקת לא יאכל בשר ולא ישתה יין. ומשש שעות ולמטה מותר לאכול בשר כל שכן בשבת אלא לא שנא. אבל אני יקר מצאתי בה"ג בפירוש שחייב להפסיק לסעודת ט' באב משש שעות ולמענה בשבת שלא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל קודם שש שעות מותר. אבל בשר מליח ויין מגיתו כל היום כולו אסור. ועוד שאלתי אם צריך לומר ובא לציון בט' באב במנחה קודם קריאת ספר תורה כמו בשאר שבתות בתפלת המנחה או עם ואני זאת בריתי. והשיב בליל ט' באב לאחר קינות צריך לומר ובא לציון ואתה קדוש וגם בשחרית כמו כן צריך לומר אבל לא ואני זאת בריתי משום שיש בו לא ימושו מפיך ואנן קרינן קינות הילכך אין צריך לומר. אבל כן מנהג ברומי במנחה לעת ערב של ט' באב קודם קריאת ספר תורה צריך לומר ובא לציון וגם