הרוקח קנא

ובא לציון ואתה קדוש. ובליל ט' באב כשחל במ"ש לא יבדילו כלום רק יבדיל, הדעת בלבד. אבל במוצאי ט' באב יבדילו על הכוס בלבד ולא בשמים ומאור. אבל רבינו שלמה היה נוהג בט' באב שחל להיות במ"ש היה מברך בורא מאורי האש בלילה אע"ג דאין מבדילין עד אחר התענית למוצאי יום ראשון דלמוצאי שבת אין מבדילין שכבר אכלו ושתו מבעוד יום ומיד כשחשך חל התענית. ואינו יכול להבדיל לפי שאינו יכול לטעום ואין מבדילין אלא על הכוס. וא"ת למה הוא מותר במלאכה כגון הבערה ובישול דמותר בט' באב כגון שהבדילו בתפלה אבל בשמים אין צריך לברך. ושאלתי מר' משה בר' יקותיאל ובירך על הבשמים ועל המאור בליל ט' באב כשאין מבדילין על הכוס. והשיב איפשר לברך על שתיהן במוצאי שבת אע"פ שהחכמים ע"ה אמרו צריך לסדרם על הכוס בשעת הדחק שאני. ט' באב שחל להיות במ"ש או בשבת היה רבי יצחק ברבי יהודה נ"ע בין מנחה למעריב בסעודה המפסקת בוצע על ב' ככרות ומיסב על השלחן כשאר שבתות והולך נעול לבית הכנסת מפני כבוד השבת וכשאומרים ברכו חולץ ויושב לארץ. ומר"ח עד תענית לא היה אוכל בשר. אבל ר' משה בר' יקותיאל נוהג בשפירא ומקובל מאבא כי בסעודה המפסיק אין מברך בזימון ואין אומר נחמנו ולא רצה והחליצנו כי אם מיסב על השלחן. ואמר רב סעדיה ג' שבועות שמי"ז בתמוז עד ט' באב הם רמוזים בדניאל שהתענה ג' שבועות וצריך להתענות מבשר. כשחל ט' באב להיות בשבת במגנצא במ"ש מסיימין איכה כולו ומתחילין בקימת ואין אומר ויהי נועם אבל מתחילין ואתה קדוש. ולעולם ט' באב אין נופלין בתחנונים לא ביוצר ולא במעריב משום דקרוי מועד. אבל אומרים עננו. ואחר שקורא בספר תורה אומר קדיש כמו בשני ובחמישי ומפטירין אסוף אסיפם ומכניסין ספר תורה לארון הקודש וקורין על מגדל עץ כמו בשאר ימים. ומתחילין בקינות ואחר כך תהלה ואין אומר למנצח אלא ובא לציון גואל ואין אומר ואני זאת בריתי לא ביום ולא בלילה ושבת של חזון ישעיהו לא החליפו כסות אלא כתונת לבד לבשו אבל רב יוסף ומיתר העם במנין החליפו קמיצות וזה המנהג ראיתי בשפירא בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה או ערב ט' באב להיות בתוכה בסעודה המפסקת אינם אוכלין בשר כל עיקר. כי אם ביצים ופירות ויושבין על השלחן מפני כבוד השבת. אבל בשאר ימות החול אפילו ביצים אינן אוכלים הפרושים כי אם לחם צר ומים לחץ ויושבין כאבל בין תנור לכירים. ונוהגים לומר צדקתך במנחה והיה פליאה בעיני אבל אין להרהר אחריהם כי כולו מחמדים. וכשבאין לבית הכנסת הרוצה יכנס יחף לבית הכנסת וקצת הרבנים המשמרי' משום כבוד שבת נכנסין במנעליהן ושליח ציבור יורד לעולם כשהוא יחף לומר ברכו משום טירוף תפלה. ושאר כל העם חולצין לאחר ברכו שאין מקבלין אבילות משום כבוד שבת. וכשמתפללין אומרים בלחש קדיש לאחר תפלתו ואין אומר ויהי נועם אלא מתחילין איכה כאבלים ולאחר השלמת איכה וקינות אומר ואתה קדוש במ"ש לפי שבמוצאי שבת אפי' לא חל ט' באב להיות בתוכה אין אומר ובא לציון אלא ואתה קדוש וגם עתה כמו כן אבל אם חל בשאר ימות החול אומר בלילה ובא לציון כמו במגנצא. אבל ר' אליקים חולק ואומר שצ"ל ובא לציון גואל בליל ט' באב בין במוצאי שבת בין בחול משום דלאחר קינות צריך לומר ולבקש להביא משיח במהרה בימינו להוציאנו מאבילות ולאחר סדר קדושה אינן משלימין קדיש תתקבל צלותהון אבל קודם קינות משלימין. וגם בשחרית כמו כן לאחר קינות אינן משלימין קדיש וטעמו של דבר משום דכת' בקינות גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי. שסתם אותו יום תפלתי מרוב אבילות כמו שנ' אל תאיצו לנחמני ואין נופלין בתחנון ואין אומר אל ארך אפים בחמישי בשבת. ומקדישין בבקר אחר קריאת התורה לפי שאין לך כל דיבור ודיבור שבתורה שאין בו שם המפורש שאין אנו יודעין לפיכך צריך להקדיש על אותו השם ולפי שאין יכול להקדיש עכשיו לאלתר כבשאר ימות החול שלאלתר לאחר חזרת התורה מקדישין בלא שום פיסוק בנתיים לא תהלה לא שום דיבור כשעומדין להתפלל. אבל עכשיו שאין אומר קדיש עד לאחר קינות וסדר קדושה. ע"כ יאמר קדיש אחר