הרוקח קנ

ואומר ואתה קדוש וגומר סדר קדושה וקדיש ואין אומר תתקבל ולא ויתן לך. אין שאילת שלום בט' באב. ולהדיוטות משיבין בשפה רפה. צריך לאכול ערב ט' באב מבעוד יום דאמרינן בפ' א' דתענית אמר שמואל אין תענית ציבור בבבל אלא ט' באב. וקורין בלילה איכה ישבה וקינות. באיכה רבתי ובמסכת סופרים משמע שיש לקרות איכה ואין מתפלל נחם בברכת ירושלם אלא במנחת ט' באב תנו רבנן כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. וקורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין. בפ' א' דתענית כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואונן אסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו בין בחמין בין בצונן. וביומא בפ' יוה"כ ערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים למחר מקנח בו ידיו ורגליו דרחיצה אסור. בהשכמה רוחץ ידיו דהוי כמו להעביר הזוהמא ואמרינן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר. כדאמרינן בפ' בתרא דיוה"כ. והוא הדין כשנפנה או מטיל מים משפשף כדאמרינן ביומא. ואמרינן בפ' כל הבשר נמי משום שיבתא. פר"ח שבתינוק בן ה' שנים אמרינן יד לעין תיקצץ או לאוזן או לפה עליהן צריך נטילה אבל בשריית מפה מותר לקנח כל שעה פניו ידיו ורגליו ואם רגליו מלוכלכות מותר לרחצם. ירושלמי בפ' א' דתענית הורה רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו כהות עליו מותר לרוחצם במים. חייבי טבילות טובלין כדרכן אף בט' באב בפ' מקום שנהגו בט' באב אסור להושיט אצבעו במים. סיכה אסור אם אין לו כאב יש לו כאב מותר. אסור בנעילת סנדל בעיר בקש לצאת יוצא ונועל כדרכו נכנס לעיר חולץ. מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין ובמקום שנהגו לעשות עושין והני מילי על ידי עצמו אסור במקום שלא נהגו אבל על ידי גוים מותר אפי' בביתו וכן בי"ד בניסן דאין שייך לומר אמירה לכותי' שבות כי אם גבי יו"ט ושבת וחש"מ. תלמידי חכמים בטילין וכל אדם. אין בבבל אלא תשעה באב בלבד, מעוברות ומניקות מתענות העושה מלאכה בתשעה באב אין רואה סימן ברכה לעולם והאוכל ושותה בו אינו רואה בשמחתה. ועליו נאמר ותהי עונותם על עצמותם במגילה בשילהי פ' בני העיר קורא כי תוליד בנים ומפטיר אסף אסיפם וקורא שלשה והשלישי מפטיר. במנחה קורא ויחל ומפטיר דרשו. תשעה באב שחל להיות בשבת יפסיק סעודתו מבעוד יום ואינו מבדיל עד ליל שני ולא יאמר בורא מאורי האש כדאמרי' בפסחי' ולא בשמי' אך במ"ש כשיראה הנר פושט את ידיו ואומר בורא מאורי האש ובשמים כשירצה ואומר המבדיל בין קודש לחול מפני עשיית מלאכה ולא יאמר ויהי נועם אלא איכה ובא לציון ולא יאמר ואני זאת בריתי. שחרית תשעה באב אין נופלין על פניהם על שם סכות בענן לך מעבור תפלה שתם תפלתי במנחה מתפלל כל התפלה ויחיד אומר עננו בשומע תפלה ובברכת ירושלם אומר נחם ומסיים מנחם ציון ובונה ירושלם. תשעה באב אין מתעטפין על שם בצע אמרתו ולא תפילין על שם השליך משמים ארץ תפארת ישראל נותנין אפר מקלה בראשיהן כדאיתא בפרק חזקת הבתים לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ט' באב שחל להיות בשבת מתענין יום א' ולא יום ו' אקדומי פורענותא לא מקדמינן וכן י"ז בתמוז וכן ג' בתשרי שחל ביום ז' מאחרין. אבל הולך בט' באב לבית הכנסת. אחר ט' באב השבתות מפטירין נו"ע א"רק. ואם יש נשואין באלו שבתות אין אומר שוש אשיש. ואם חל ר"ח אלול בשבת מפטירין השמים כסאי. בפ' בת' דמגילה אמרי' בראשי חדשים קורא ובראשי חדשיכם ומפטירו היה מדי חדש בחדשו ועדי שבת בשבתו. בפרקי דרבי אליעזר נהגו לתקוע מראש חדש אלול וכן המנהג

שיא מנהג תשעה באב. במגנצא אומר קדיש בט' באב לאחר שקרא שלישי המפטיר בתורה ביוצר ובחזירתו ספר תורה מתחיל בקינות. ואחר כך תהלה למנצח