הרוקח קמט

השיגוה בין המצרים שבהם קטב מרירי וקטב ישוד צהרים. השי"גוה בין המצרים בגימטריא המה כ"א ימ"ים מי"ז בתמו"ז עד ט' באב לכך אמר מקל שקד אני רואה שהוא גדל לכ"א יום. שלשה שבתות לפני ט' באב מפטירין שבת ראשונה דברי ירמיהו. שנייה שמעו דבר ה'. שלישית חזון ישעיהו וסימן דש"ח

שי הלכות תשעה באב משנכנס אב ממעטין בשמחה ואין אורגין בגדים כדאמרי' בירושלמי בפ' מקום שנהגו אמר זעירא הני נשייא דנהגי דלא מישתייה מן אב עליל מנהג שבו פסקה אבן שתיה מה טעם כי השתות יהרסון דלא מישתייה ל' שתי אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי לישתמיט ליה מיניה באב דריע מזליה ואין עושין סעודת ארוסין כדאמר בירושלמי בפ' א' דתענית ובפרק א' דכתובות אמר שמואל אפי' ט' באב יארס שלא יקדמנו אחר. ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין וביבמות בפ' החולץ תניא מר"ח עד התענית העם ממעטין בעסקיהן וכו' עד סעודת אירוסין אסור. הא ליארס שפיר דמי בפ' בג' פרקים שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס עד ט' באב אפי' להניח ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ. וקיי"ל אע"פ שאין בהן משום גיהוץ אסור ללובשן בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה. אם ט' באב בשבת ונדחה עד יום א' מותר לכבסן. וכן משמע בירושלמי אך אין לכבס פן יבא להתיר שבת שחל להיות ט' באב בתוכה ואף לכבס ולהניח אסור כדאמרינן בפ' א' דביצה גבי ביצה אישתקד וכן גבי יום הנף ופסיק רבא אסור לכבס בגדים ללבן באותה שבת לפניו אבל לאחריו מותר. וקטן או אשה בימי ליבונה מותר ללבן אפי' שבוע שבו ט' באב תניא שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס. כיצד חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה בשני ובשלישי וד' וה' לפניו אסור לאחריו מותר. חל להיות בע"ש מותר בה' מפני כבוד שבת ונראה שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת שחל בו ט' באב. מיהו מנהג אבותינו הקדושים שאין אוכלין בשר ואין שותין יין ואין רוחצים מר"ח עד ט' באב. ערב ט' באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין. אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא מו' שעות ולמעלה ובסעודה המפסקת וכן הלכה. ואם היה רגיל לאכול בי' אוכל בה' לשתות י' כוסות שותה ה'. ואם רוצה לאכול צנון או מליח אחר סעודתו הרשות בידו. תניא הסועד ערב ט' באב אם היה עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין. והא דתנן לא יאכל בשר אכל בשר מליח מותר. אם הוא ג' ימים מלוח. ושותה יין מגתו כל זמן שהוא תוסס. אמר רב יהודה כך היה מנהגו של ר' אליעזר מביאין לו פת חרבה במלח ויושב בין תנור לכירים ואוכל ושותה אחריה קיתון של מים. ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. באיכה רבתי רבי כיון שהיה אוכל סעודת ט' באב היה נוטל פרוסה וטובלה באפר לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר. וכן רב בירושלמי ומנהג לישב בסעודה המפסקת על גבי קרקע ואוכלין ביצים מבושלים קשים שאין להם פה. ושותין מים ואין שוחקין והולכין יחיפין לבית הכנסת ויושבין על גבי קרקע. תניא ט' באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתה ונראה שיבצע על ב' ככרות ומברך נחמנו. ודברים של צנעה תשמיש מותר בשבת שחל בו ט' באב ולא דמי להא דאמר ר' יוחנן במועד קטן בשבת דברים של צנעה נוהג שעולה למנין אבילות. ואין הלכה כר' יהודה דמחייב בט' באב בכפיית המטה. וצריכין ליזהר שלא יאכלו גבינה או חלב כי אכלו בשר בסעודה שלישית. יש שאוכלין בשר ושותין יין כמו הלכה שאין אבילות בשבת ואין אומרין צדקתך צדק. ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו ואין הולכין יחפים אך במ"ש אחר ברכו חולצין מנעליהן ויושבין על גבי קרקע ואין אומר ויהי נועם ולא ואני זאת בריתי אך לאחר איכה אומר קינות