הרוקח קמח

ממדינת הים ומן השביה ומבית האסורין. ומנודה שהתירו לו חכמים ומי שנשאל לחכם והותר והנזיר. וקטן שנולד במועד מותר לגלחו במועד. ומותר לגלח שפה המעכבת משפה לשפה. ומותר לגלח ציפרנים בסכין בין דיד בין דרגל ולא במספרים. ושער במקום הקזת דם מותר להעבירו במועד. ואשה העולה לטבילה מגלחת ציפורניה במועד. ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה ומבית האסורין ומנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל לחכם והותר ומטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג. והזבין והזבות והנידות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה מותרין ושאר כל אדם אסורין. אמר רבי אמי אמר ר' יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחש"מ. ירושלמי בגדי קטנים כמי שאין לו אלא חלוק אחד. כלי פשתן מותר לכבסן אבל של קנבוס וצמר ושאר מינין אסור לכבסן. מיהו אין להתיר לכתחילה כלי פשתן מדאביי דאמר מאן לימא לן ברצון חכמים עבוד. ובגדי כתם מותר לכבסן. ואלו כותבין במועד קידושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי ומתנות ופרוזבולין ואגרת שום ואגרת מזון ושטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזירות ב"ד ואגרת של רשות. ירושלמי שום היתומים ומזון אלמנות. אין כותבין שטר חוב במועד ואם אינו מאמינו או אין לו מה יאכל מותר. וכן שטרי מכירה אסור ואין כותבין ספרים תפילין ומזוזות ואין מגיהין אות אחת. וקיימא לן כר' יוסי מוכר כדרכו כדי פרנסתו. ואין כותבין אגרות לחבירו ולא שאילת שלום אבל לשלטון מותר ואין לכתוב בעוגל והלכה כותב תפילין ומזוזות ונותנם לאחרים ואם אין לו ספרים מותר לכתוב ושכר פעולה שאין לו מה יאכל מותר כדאמר בפ' מי שהפך. שטרי חוב ומכירה אסור. הלכה טווה תכלת בין באבן בין בפלך דווקא לציציתו. מותר לסרק ראשו בחונו של מועד. אין אבילות ברגל. בסוכה בפרק הישן עושין סוכה בחש"מ. בפסיקתא דסוכה מר"ה נקצבין כל מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא בשבתות וי"ט ובר"ח ובחש"מ ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן אם הוסיף מוסיפין לו: סליק

שח נשאל לפני רבי' שמריה אם מותר לשכור ספינה בי"ט שני להוליך המת ממקום למקום והשיב שמותר דקיימא לן בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אע"ג דלא אישתהי כל כך אם לא ישכיר ישתהא ויסריח ואומר בשאלתות דרב אחאי דטעמ' גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה דלא תסור דווקא בי"ט שני דמדרבנן אבל בי"ט ראשון דמדאורייתא לא דחי. לכך יתעסקו בו עממים ולא ישראל. שבוע שחלה בו י"ט אין אומרים למ"ש שלפניו ויהי נועם אם חל באמצע שבת והלאה. רבינו שמריה התיר לכתוב משכונות בחש"מ על ידי שינוי משום דדבר האבד הוא. ואע"ג דאמר בתוספות כותב אדם חשבונותיו במועד וכותב יציאותיו במועד יש לומר שהוציא יציאותיו שיש לו להוציא והכל משום שמחת יום טוב אבל משכונות לא אפילו הכי משום דבר האבד דוגמתו פרגמטיא כל שהוא אסור דאמרי' פרגמטיא האבד מותר. מפ"י ר"בי י"בא הלוי. רבינו שמריה התיר לומר לא"י לתפור עור קרועה ממושכת במועד משום דדבר האבד הוא מפ"י רבינו י"בא הלוי

שט הלכות שבעה עשר בתמוז

במסכת תענית בפ' בשלשה פרקים (דף כו) ה' דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר בשניה ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם ובפ' א' דר"ה צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ומוקי רב פפא בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה יש צרה צום אין צרה ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין. בפרק א' דמגילה ר' רחץ בקרונה של ציפורי בי"ז בתמוז ש"מ שמותר ברחיצה. מי"ז בתמוז עד ט' באב אין לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות ואין להכות אפי' ברצועה את תלמידו כדאמרינן באיכה רבתי כל רדפיה