הרוקח קמה

בספק ולא אזלינן בתר רובא שכך אמרו חכמים אמר רב יהודה וכו' וכל שכן שבחולו של מועד הוא שהלכה רווחת הוא להעביר שער מפני הקזת דם. ומי שבא דבר סחורה בידו לישא וליתן בצנעה בחש"מ מותר מפני שאיסור קל הוא ואין בו סקיל' ולא כרת אלא איסור שבות ואינו במלקות מפני שדבר סחורה לאו מלאכה היא. ובמועד מלאכה הוא שאסור לעשות אבל סחורה דבור בעלמא הוא הלכך בצנעה היתר גמור הוא. שאפי' מלאכה שיש בו פרגמטיא מותר לעשות כמו שאמרו חכמים משקין בית השלחין במועד. אמר רבי יוסי בר' אבון פרגמטיא ודבר האבד מותר ושוב אמרו חכמים רבינא הוי ליה זוזי בבני אקרא דאטותא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזל האידנא בהדייהו אמר ליה כיון דכל יומא לא משכחת והאידנא משכחת להו כדבר האבד דמי ושרי. ואי קשיא לן דר' אבינא הוה ליה עסקא בעי מיניה בשיתא אלפי ושהיי לבתר ריגלא תבעיה בי"ב אלפי התם מדת חסידים. מי שהיה במקום שאין השיירות יוצאות אלא שני פעמים בשנה ומבקש לכתוב אגרת בחש"מ מותר לו לכתוב מה טעם כיון דמבקש לשגר להם או לצורכו על מלאכתו שיש בו ריוח והפסד או לעשות תקנה לפרנסת אנשי ביתו ואין השיירות יוצאות אלא עד ששה חדשים אחרים אין לך הפסד גדול מזה ומותר. וכן אמרו חכמים כותב אדם תפילין ומזוזות לאחרים בשכר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו רבי יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו ר' מאיר ורבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ושוב קאמר ליה רב לרב חננאל וכן אורי ליה רבה בר בר חנה לרב חננאל כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו אבל ודאי אם אין צריך לו כלום אסור ואגרת של שלו' התיר לכתוב אם אדם צרי' לו בחולו של מועד. אבל לתקן קונטרסין לכתוב אחר המועד אסור. אם חלו שני י"ט של גליות בחמישי ובע"ש והובא לו דורון לישראל בע"ש אסור לו לשבת מפני שאין י"ט מכין לשבת. וכ"ש אם חלו בא' בשבת והובא לו בשבת שאסור עד מוצאי יום טוב יום טוב שחל במ"ש אומרי' ותודיענו ואפי' כשחל ר"ה כן אע"ג דלאו רגל איקרי אמרינן וחגיגת הרגל דלא משנינן כדאמרינן בעלמא סדר הבדלות הוא מונה. למה א"א ישמח משה כשחל יו"ט בשבת ואין עוקרין רצה והחליצנו ואו' יעלה ויבא. נראה טעמא לפי שבאתה בחרתנו מזכיר גם של שבת כמו ישמח משה שאין אומר אותו כי אם לפי שמתן תורה בשבת היה והוא מדבר ממתן תורה אבל יעלה ויבא אינו מדבר כל כך משבת כמו רצה והחליצנו

שה למעלה דלגתי בית מותר לכבות דליקתו כדאמרינן בשביל שלא יתעשן הבית מותר ומוקמינן כר"י ודורשי' הלכה כר"י במכשירי אוכל נפש כ"ש אם יש קדירה בבית דהיינו בשביל שלא יתעשן הקדירה מותר אפי' לרבנן דהיינו אוכל נפש גמור ותדע דכל מפני אבוד ממון היינו מכשירי אוכל נפש דהא מיבעיא בפר' ב' דביצה (דף כב) אם מותר לכבות מפני איבוד ממון ומייתינן עלה דההיא אם בשביל שלא יתעשן וקרינן ליה מכשירי אוכל נפש. וכן כיבוי נר מפני תשמיש. והיינו טעמא דאמרי' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובלבד שתהא צורך הנאת אדם ומטעם זה נמי יש להתיר הוצאת מפתח כותי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו מין במחובר אסור לכל ישראל משום מוקצה ותלשו הגוי לצורך ישראל ואמרי' בפ' כל כתבי (דף קכב) כותי שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל לבהמה אבל ישראל גופיה אסיר. ואם אין מאותו המין במחובר בתוך התחום מותר לישראל אחר ואסור לישראל זה הבא בשבילו שהוא מוקצה מחמת איסור חוץ לתחום אבל לישראל אחר מותר. שהרי באיסור מוקצה זה הקילו דהא תחומין דרבנן הילכך גבי חוץ לתחום דווקא אמר דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ולישראל זה מותר לערב מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו כי מי יודע מאיז' תחו' הביאו ועוד דהיינו קולא דתחומין. בפ' כל הכלים ובפ' משילין (דף לז) משמע אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד בית שמאי היא אותה סתמה ואינה עיקר דר' יהודה פליג עליה בפ' א' דמגילה