הרוקח קמב

שנשברה בי"ט אין מרצצין קנים לצלות עליו דג. משילין פירות דרך ארובה בי"ט ומכסין את הפירות בכלים. משילין פירות מאותו גג לבית ולא מגג לגג. ולא ישלשלן בחבל בחלונות ולא יורדים בסולמות. נותנין כלי תחת הדלף ושופך ושונה. אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מוציאין לאשפה ועכבר או זבוב שנפלה במשקה מוציאין אותן בידים. חלוק שתפרו גוי או מנעל וסנדל אין מקבלין מן הגוי ואין לובשו אם לא ידוע לו שנגמרה מלאכתו מעי"ט דתנן אין מביאין כלים מבית האומן ואין מוליכין בחולו של מועד כל שכן ביום טוב אבל נגמרו מעיו"ט מותר לקבלן דלא גרע מדגים ופירות שמותר לקבלן לדורון. עצים שנשרו ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן מותר לטלטל את העלי וליתן העור לפני הדורסן ולמלוח לצלי על העור. ואין מולחין את העורות. אמר רב יהודה סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה בי"ט ולא לתוך הקערה. וכן חולב עז לתוך הקערה שיש בה בישול אבל לעשות גבינה אסור ירושלמי בשילהי ביצה אין להעמיד חלב ביו"ט ובפ' המצניע אמרי' אסור לגבן. מקרדין הבהמה אפי' בשינים דקים. ולא יטול קיסם לחצוץ בו שיניו או לפתוח את הדלת אלא מן האבוס אין קוטמו אבל קוטמו להריח בו. מותר לשחוט את המדבריות מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר. אין מתחילין באוצר תחילה בפ"א דיום טוב קיימא לן בשבת וי"ט נולד בזה אסור בזה. הוא הדין ענבים או פירות שיש במינו במחובר אם הביאו דורון לישראל בשבת אסור בי"ט הבא אחריו עד מוצאי י"ט שבא ביום א' אבל נר שהדליקו בשבת מותר להדליק בו ביו"ט וליכא למימר מגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא דגבי שבתות קיימא לן במס' שבת דלית הלכתא כר' שמעון גבי מותר השמן שבנר דמוקצה מחמת איסור נר שהדליקו עליו בשבת אסורה בשבת סוף יומא איתקצאי ולא משום תחלת י"ט הילכתא שרי לאדלוקי ביומא טבא. הנר שכבה בשבת אסור לטלטלו דאיתקצאי לתחילת בין השמשות דשבת הוי כאילו דולק כל היום. אבל הכא אפילו תחשבו כמו שהיה דולק כל יו"ט כמו בשבת מה איסור יכול להיות בנר הדולק ביו"ט. אבל בירושלמי אוסר שירי שמן שכבו הנרות ביו"ט דדמי שירי שמן שכבה בשבת לביצה שנולדה בשבת דרב אוסר דהוכן בשבת ור' יוחנן שרי דלית ליה הכנה דרבה. ודבר תימה הוא דלא דמיא להכנה דהביצה לא היתה בעולם מע"ש אי לאו דנולדה בשבת לא היתה ביו"ט אהני שבת מכל וכל. אבל השמן היה בעולם מע"ש מיהו לפי הירושלמי דאסר דקיימא לן כרב צריך להרבות השמן דבכי האי גוונא מותר. כדאשכחן לגבי עצים שנשרו מן הדקל מרבה עליהם מוכני' ומבטלן ולפי הירושלמי צריך נמי פתילות אחרות אבל מן הנר שהיה מוקצ' לא איירי בירוש'. והא דאמר בשבת שאסורה בשמיני מגו דאיתקצאי בשביעית בבין השמשות דאמר רבי יוחנן לההיא מילתא משום דאיתקצאי מחמת מצוה אי נמי אי מקלעי אורחים אין מברכין על הדס במוי"ט, בית מותר לכבות דליקתו כדאמרי' בשביל שלא יתעשן הבית בפרק לולב הגזול (דף לז) הדס במחובר אסור להריח בו אתרוג במחובר מותר להריח בו. בע"פ יקנה"ז במ"ש של י"ט משמע ולא הדס בפ' ביצה (דף ו) מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין בין לקוברו בין לתופרו בי"ט שני יתעסקו בו ישראל בין אישתהי בין לא אישתהי בין יש עממי' בין אין עממים אפי' בשני ימים טובים של ר"ה. בסנהדרין בפ' זה בורר (דף כו) הנהו קבוראי דאקבור נפשא בי"ט ראשון ושמתינהו רב פפא ופסלינהו אבל בי"ט שני כחול שוויה רבנן לחצוב קברו לתקן ארונו ולתפור תכריכין אפי' בי"ט שני של ר"ה וי"ט שני נמנה ליום שלשים בפ"ב דמס' ביצה (דף טו) יו"ט שחל להיות בע"ש לא יבשל אדם בתחלה בי"ט לשבת אבל מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת דעושה תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת. תניא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו אמר ר"א אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מיכן סמכו חכמים עירובי תבשילין מן התורה תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו בגי' אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא מן המבושל בערובי תבשילין תני ר' חייא עדשים שבשולי קדירה סומך עליהם משום עירובי תבשילין והוא דאית בהו כזית וכן שמנונית שעל