הרוקח קמ

לצלות או לבשל או לאפות עבור העכו"ם ועבור כלבים. יין אמר רב מסננין את היין בסודרין ובכפיפה אפלגא דכובא ולא אכולה ולא יעשה גומות מן הסודר כדאיתא בפ' תולין (דף קלט) השופה יין יראה כשמעט ניצוצות בכלי שופכו לארץ ומותר לסנן דרך המפה הקמחים. אין תולין את המשמרת בי"ט ונותנין לתלויה בי"ט. ולהגביה חבית של יין על שום דבר להוציא היין היטב מותר. בפ' אין צדין אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אפי' כלי המיוחד למדה וכל שכן כלי העומד למדה וכלי שאינו מיוחד למדה ובלבד שלא יזכיר שם מדה ושלא יזכיר לו סכום מקח וסכום מניין. הולך אדם לטבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כף אחת או ירך אחד ואצל רועה ואומר לו תן לי גדי אחד או שה אחד. אצל פטם ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד אצל נחתום ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת אצל חנווני ואומר לו תן לי כ' אגוזים וה' אפרסקין ורמונים ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח סכום מדה סכום מנין ושום מנין ומדה. ובשבת בפ' השואל (דף קמא) אם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו. ירושלמי דערבי פסחים עושה עמו חשבון לאחר יום טוב כל רבותינו ז"ל אמרו דווקא רועה וטבח וחנוני ופטם ונחתום הרגיל אצלו בישראל מיירי כדאיתא בשילהי אין צדין ירושלמי אומר אדם לחנווני ישראל אבל לחנווני גוי אוסרין וכן הורו כל רבני שפירא. ואבא מורי הורה לאסור. אבל רבותי' שבצרפת מתירין רק שלא יזכיר שם מקח ומנין ואע"פ שנראה לי להתיר כדמשמע בערובין בפ' בכל מערבין (דף מ) גבי ההוא ליפתא דשרי רבא וכן בפ' מי שהוציאוהו (דף מז) גבי ההוא דיכרא דשרא רבא והוו גוים. מיהו מחמיר אני כהוראת רבותי' דאמרינן בשלהי בכל מערבין ירושלמי דשלח ר' יוסי אע"פ שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוח"י נפש. א"י שמתקן עיסה אין ליקח ביום טוב ממנו פן הובא מחוץ לתחום ונטחנה ביום טוב. וכן אגודות תבן וירק פן נתלשה ביום טוב מן המחובר או יביא יותר מחוץ לתחום עבור ישראל אפילו אין במינו מן המחובר מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעי"ט אסור לעשותן בי"ט אבל אם אי אפשר לעשותן מותרים דהלכה כר' יהודה בפ' אין צדין (דף כט) כגון סכין שעמדה ושפוד שנרצם וגריפת תנור ביו"ט מותר גריפה מותר להורות כדאמר ר' חייא לדביתהו אבל סכין מותר ואין מורין כן כדאמר רבא לאביי להעביר שמנוניתא עבידנא אע"ג דעביד לחדדה

רצט מכבין בקעת שלא תתעשן הכירה או שלא יתעשן הבית שאינו יכול לישב או לכבות הנר כדי לשמש אבל אם יכול לכפות כלי על הנר או להוציא הנר בבית אחר אין לכבות כדאמרינן בפ' י"ט מוגמר אסור לשרוף בשמים כדאיתא בפ"א דכתובות (דף כב) לכבות אש עבור הצלת ממון לר' יהודה מותר לרבנן אסור גריפת תנור אם אי אפשר לאפות בצד אחד בתנור מותר כדאיתא בפ' המביא דאין מכבין את הנר בי"ט ואין מסתפקין מן השמן שבנר אין גודלין את הפתילה בי"ט ואין מהבהבה באור ואין חותכין אותה לשנים אבל ממעכה ביד ושורה אותה אם אין הנר דולק אבל אם הנר דולק אז חייב משום מכבה כמסתפק מן השמן וחותכה באור בפי שתי נרות ומוחטין הפתילה להסיר גחלת הפתילה. אין מניחין נר על גבי אילן בעי"ט בפ' המביא כדי יין אין נופחין אש במפוח כי אם בפה ואין מלבנין את הרעפים ואין עושין פחמין מסיקין ואופין בפורני ומחממין חמין אין מוציאין אש מן האבנים ומן העצים בית הלל מתירין לעשות מדורה להתחמם כנגדה עצים שבאש אין לסלק דהוי כמכבה וקי"ל מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש אם צריך לו כמו לולב לברך עליו וס"ת לקרות בו וקטן לבה"כ ירושלמי ולא את המפתח ובית הלל מתירין במפתח של אוכלין חמין שהוחמו בי"ט רוחץ פניו וידיו ורגליו אבל לא כל גופו בפ' כירה

משאות המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא קופתו לפניו המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחריו כל מילי די"ט משנינן ואם א"א