הרוקח קלט

ורוצה עוד פעם אחת לאפות או פעמים אסור וכן עיסתו ועיסת גוי. וכל מקום שדעתו לאפות לחול אסור כדמשמע בפסחים בפ' ואלו עוברין (דף מו) וכן אין לאפות ליתן לעכו"ם או לכלבים בפ"ב דביצה (דף כא) ואסור להביא כל מאכל בהמה דרך רה"ר. ואוכל נפש שמותר הוא הדין כל הנאת הגוף דבית הילל מתירין לעשות מדורה להתחמם בה או להחם חמין לרגליו משום דכתיב אשר יאכל לכל נפש הנאה יאכ"ל בגי' ה"נאה. וכן משמע בפ' כל שעה (דף כג) כל מקום שכתב אכילה הנאה במשמע ודוקא הנאה השוה לכל נפש. ולא שאינה שוה לכל נפש אמרי' בפ' ב' דיו"ט (דף כב) חכמים אוסרין להניח המוגמר ביום טוב וכן אסור לרחוץ כל גופו כדמשמע בפ' המביא (דף לב). מות' לשחוט ביו' טוב תלמיד חכם רואה סכין לעצמו ומשאילה לאחרים. אסור לעשות לו גומא ביום טוב ואם יש לו דקר נעוץ מבעוד יום יוציאנו וישחוט בו או אפר כירה וכששוחט עופות אין למרט הנוצה אך ישחט בנטיית הנוצה אילך ואילך כדאמר בבכורות בפרק הלוקח בהמה מן הגוי כנגדו ביום טוב מותר בחיתוך הכנף. ירושלמי עוף תלישתה זו היא גיזתה וקיימא לן בי"ט באפר כירה אם הוסק מערב יום טוב או אפר חם מותר לכסות בו כוי אין שוחטין ביו"ט ואם שחט אין מכסין את דמו, עגל שנולד ביו"ט וכלו לו חדשיו מותר לשחטו בי"ט מוכן הוא אגב אמו אפרוח שנולד בי"ט אסור. שחט עוף מערב י"ט אין מכסין את דמו בי"ט יונים קטנים שבקן מכינם מערב י"ט. הניח ג' ומצא ב' מותרים אבל הניח ב' ומצא ג' או לבנים ומצא שחורים או שחורים ומצא לבנים. או אם היונים גדולים ומפריחים אסורים. אין צדין דגים מן הביברין בי"ט. חיה ועוף מחוסר צידה אסור שאינו מחוסר צידה מותר. צדין אווזים ותרנגולים מתוך ביתו. מצודת חיה ועוף ודגים שנתקלקלו מעי"ט מותרין. ספק מוכן אסור שוחט בהמה אפי' אינו צריך אלא לכזית. אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ומותר לנקר כל בהמה ביו"ט ולמולחה אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת כרב אדא בר אהבה אבל אם כבר מלח ובישל כל צורכו אסור למולחה אין נמנין על גבי בהמה לפסוק דמים בי"ט ולא יאמר הריני עמך בסלע אלא הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע או חצי רביע ואין מטילין גורלות בי"ט כדמשמע במס' שבת בפ' שואל ד' קמ"ט ובפ' אין צדין. טבח אומן אסור לשקול ביד לאחר שחיטה מותר ליקח העור להניחו במקום שמור כדאיתא בפ' א' דיו"ט אבל אם שחטו מעי"ט אסור לטלטל העור ביו"ט אע"פ שראוי לישב עליו

רצח שחט תרנגולת ומצא בה ביצים מותרות אבל נולדו ביו"ט אסורות דהלכתא כבית הילל דלא תאכל. ספק נולדה קיימא לן בפרק אין צדין (דף כד) ספק מוכן אסור. ואם בשלו בה תבשיל אסורה נתערבה אותה ביצה באלף כולן אסורות דדבר שיש לו מתירין לא בטיל. ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי וכו' אבל כופה עליה את הכלי שלא תשבר. והכי נמי אמרינן בפר' כירה (דף מב) או כופה כלי על הביצים פן תשב עליה התרנגולת שלא יהו מוזרות ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא חתיכה אחת אבל אין לומר אלו יהיו לצורך יום טוב ולא אלו אך כשממלאה הקדירה אז התבשיל טוב. ואינה נכרת הערמתה דמלח גרמא גרמא דלא מוכחא מילתא. וכן במועד קטן (דף לב) מטילין שכר במועד אע"פ שיש לו ישן לא מוכחא מלתא אבל בפ' תולין (דף קלט) מערים על המשמרת בי"ט לתלות בה רימונים ואח"כ שמרים אבל בפ' השוכר את הפועלים (דף צ) איערימו ואיזדבנו תורין דמנגחין בפ' כל כתבי (דף קיז) דווקא יזמין ואח"כ יקלוט ובפ' במה אשה (דף סה) מהו שתפרוף אשה וכן פך שמן ומניחו בתוך המעגל ובפרק התקבל (דף לד) מערימים על מעשר שני בעציץ נקוב דרבנן בפ' יו"ט (דף יח) מערמת נדה וטובלת בבגדיה בישול מותר דאמר בפ' יו"ט (דף יז) ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וכן לבשל יותר עבור שפחתו ועבדו הגוים בקדירה שלו מותר בקדירה אחרת אסור לכם ולא לגוים דאין מזמנין את הגוי בי"ט שמא ירבה בשכילו לעשות קדירה אחרת שאסור