הרוקח קלו

רצה הלכות עצרת ערב שבועות אין מקיזין דאמרי' במס' שבת בפרק מפנין (דף קכט) אמר ר' שמואל מעלי יומא טבא חולשא. מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו בהו רבנן בכולהו מעלי יומא טבא משום מעלי יומא דעצרתא דנפח בי זיקא דשמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל אורייתא הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה למה נאמר לפי שהוא אומר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם יכול מנה נ' והקריב מנחה בנ"א. ת"ל וביום הבכורים מנחה חדשה שתהא חדשה בכל המנחות שלא תקדמנה מנחה אחרת. מיכן אמרו אין מביאין מנחת בכורים קודם לעומר ואם הביא פסול. ולחם לא יביא ואם הביא כשר. ומה הפרש בין עומר לשתי הלחם. הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט לפיכך אם קרבן לא יעלו. הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט לפיכך אם קרבן יעלו כך הוא בספרי וקצת במנחות בפ' ר' ישמעאל ולמה שתי הלחם מתיר חדש במקדש לפי שנתחדש אז העולם כדאמר בפ' א' דע"ז (דף ה) דאמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה' יתירה מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין את התורה אתם קיימין. ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו זהו ארץ יראה ואחר כך שקטה זהו אנכי בשכר אנכי. תכנתי עמודיה סלה. ולכך מקריבין שתי הלחם על שם ב' לוחות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכתיב לכו לחמו בלחמי. ב' כבשי עצרת לשלמים כנגד ב' תורות לימודי ה' ורב שלום בניך. לא מצינו שלמי ציבור כי אם בעצרת על כן אסור להתענות ביום עצרת אפילו אם היה מתענה בכל יום כדאמר בפסחים בפ' אלו דברים (דף סח) מר בריה דרבינא יתיב כולי שתא בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי. עצרת יום שניתנה בו תורה וכו'. על כן צריכין ישראל לשמוח שמוחל הקב"ה עונותיהם דאמרי' בירושלמי דראש השנה בסופו ר' משרשיא בשם ר' אחא בכל הקרבנות כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב חטאת. אמר להם הקב"ה לישראל מכיון שקבלתם עול התורה עליכם מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. ולכך ריח ניחוח העלים מכל המועדים באמור אל הכהנים כי אם בעומר ובשבועות לומר עומר שהוא שעורים הייתי אומר אינו מקבל לריח ניחוח לכך הוצרך בו ריח ניחח. עצרת האוכל לחם צר ומים לחץ ללמוד תורה ולקיים המצות ריח ניחוח ממור ולבונה כר' אליעזר בן הורקנוס בריש פרקי דר' אליעזר. בליל עצרת מקדש פרי הגפן בחר בנו שהחיינו בג' רגלים מן התורה וראש השנה אומר זמן מדרבנן דפסקינן בשילהי בכל מערבין (דף מ) הילכך אומר זמן בראש השנה ויום הכיפורים ובירושלמי ע"פ תני אין אומר זמן אלא בג' רגלים תני כל שכתו' בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן כתיב וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש לא היה צריך יהיה לכם או וקראתם אלא לומר לך בחג השבועות תהיה קריאה אחרת שאין כתובה בחג השבועות שהרי בקידוש אומרין בפסח זמן חירותנו שכתוב בו ביציאת מצרים ויפדך מבית עבדים. בסוכות זמן שמחתנו שכ' בו ושמחת אך שמח אבל בחג השבועות זמן מתן תורתנו לכך נאמר וקראתם מקרא קודש יהיה לכם הוסיף קריאה. או יהיה לכם יתר לומר שיזכיר זמן מתן תורתנו שכתוב בואתחנן קודם הדברות ויקרא ואח"כ י' הדברות וכתיב בדברות ראשונות ויקרא לזקני העם וישם לפניהם לכך קורין הדברות וקראתם מקרא ויקרא אליו ה' מן ההר. ויקרא ה' למשה ולכך מתחילין בו תינוקות ללמוד אב"גד וגם ויקרא אל משה בויקרא רבה בפ' צו את אהרן אמר רבי ייס' למה מתחילין לתינוקות בתו"כ ואין מתחילין בבראשית אלא שהתינוקות טהורים וקרבנות טהורים יבאו טהורים ויתעסקו בטהורים. ואיתא נמי במדרש שיר השירים ד"א מה קרבנות מתכפרים אף הם מתכפרים ואיתא נמי בפסיקתא רבתי שבע שבתות תמימות תהיינה בפסיקתא רבתי אימתי הם תמימות בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם פירוש כשבא ראש חדש ניסן בשבת יבא פסח בשבת ויתחילו לספור ממוצאי שבת ואז הן השבתות תמימות כמששת ימי בראשית ולסימן נקט ישוע