הרוקח קלה

שום מלאכה אעפ"י שקצרו ממחובר ומלאכות הרבה בעומר אל תעשו בגבונין שהעומר צורך גבוה אבל לכם אסור כל מלאכה לכך נאמר וספרתם לכם את עומר התנופה. בפרק רבי ישמעאל במנחות תקנו רבנן וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד. ממחרת השבת ממחרת יום טוב הראשון של פסח או אינו אלא משבת בראשית ומסיק ר' יוסי בר' יהודה הרי הוא אומר תספרו חמשים יום וא"ת משבת בראשית פעמים אתה מוצא נ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו וכו'. עד אימתי אתה מוצא תמימות כשאתה מונה מבערב. אמר אביי מצוה למימני יומי מצוה למימני שבועי. דכתיב תספרו חמשים יום וכתיב שבעה שבועות תספור לך. רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי בפ' הקורא את המגילה למפרע כל הלילה כשר לספירת העומר כל הלילה כשר לקצירת העומר דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה שכח ולא בירך בלילה לא יברך למחר שמצותו בלילה ולא ביום ובשילהי פרק ר' ישמעאל (דף עב) לילה דומיא דיום מה יום בלילה לא כמו קרבנות אף לילה ביום דלא ואע"ג דתנן מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר מיהו הלכה כסתמא דמגילה דתנן גבי הילכתא פסיקתא כדאמר בפ' א' דע"ז ובפ' הגוזל עצים. ברכת העומר אקב"ו על ספירת העומר היום כך וכך ואם בא לשבועות אומר היום כך וכך ימים שהם שבוע לכך נאמר שבעה שבועות תספור לך ושנה עליו תחל לספור שבעה שבועות ריבה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. ולמה לא אמר ששה בסיון תעשו שבועות אלא לענין שבועות הוצרך לספירה כי כל הרגלים היו בביתם אבל בשבועות לא היו מצויין בעיירות כדכתיב ופנית בבקר והלכת לאהלך זה בפסח ולא בשאר רגלים היה כל אחד בשדהו אצל תבואתו כבועז הואיל ולא היו מצויין בעיירות היאך ידעו מתי חדש סיון. לכך צוה לספור שידעו בכל מקום מתי שבועות וצוה לספור בלילה ולא ביום שביום יהיו טרודין וישכחו זהו ופנית בבקר והלכת לאהלך. ששת ימים תאכל מצות ופנית בבקר י"ו בניסן שהוא חול. שמא תאמר יום ט"ו. היה לו לומר שבעת ימים תאכל מצות אבל כשהלכו בביתם יום י"ו אין פסח עדיין כי אם ששת ימים. בקמה תחל לספור בקימה בעמידה מצותו מיהו אם בירך בישיבה יצא. בפרק ר' ישמעאל במס' מנחות (דף סח) ששת ימים תאכל מצות אתה אוכל מן החדש. משיקרב העומר הותר חדש מיד והרחוקי' הותרו מחצות היום ולהלן. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור רבנן דבי רב אשי אכלי בצפרא דשבסר החיטין והשעורין והכוסמין ושיבולת שועל והשיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפי' זה עם זה ואסור בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן ואם לאו אסורים עד שיבא עומר הבא אבל אורז ודוחן לא. דין חדש מה שהשרישו קודם העומר יום עומר מתירן. לא השריש קודם לעומר אסור עד שנה הבאה. ושיבולת שועל שזורעין בין פסח לעצרת אסור עד לשנה הבאה אבל מה שזורעין לפני הפסח אסור עד י"ז בניסן כרבנן דאכלי בצפרא דשבסר ובשחיטת חולין בפ' העור והרוטב (דף קכ) הטבל החדש וכו' משקין היוצאין מהן כמותן. ובקידושין (דף לז) החדש אסור מן התורה בכל מקום וחדש נוהג בין בחוץ לארץ בין בארץ. תספרו חמשים יום. כי נ' שערי בינה הם. מ"ט ימים מונים כנגד מ"ט שערים שמסר הקב"ה למשה לכך מונים עד נ' ימים וכמ"ט מונים תחפשנה. ארוכה מארץ מד"ה. שבעה שבועות על שם מזוקק שבעתים. תמימות תורת ה' תמימה. מיום הביאכם וגו' צריך לספור מ"ט יום אבל ביום נ' אין צריך לספור שהרי נזכר בברכה ובתפלה. ברכת העומר בליל שני של פסח שהוא י"ו בניסן מברך לאחר כל תפלתו בלילה. בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו על ספירת העומר שהיום יום אחד. וליל י"ז שהיום יום שני וכשיגיע ז' ימים בעומר מברך שהיום ז' ימים שהם שבוע אחד כך מונה ז' שבועות. כדאמרינן במנחות בפ' ר' ישמעאל (דף סו) אמר אביי מצוה למימני יומי מצוה למימני שבועי. וכל הלילה כשר לספירת העומר. אם שכח ולא בירך בלילה לא יברך ביום בקמה תחל לספר. מיכן נהגו לברך בעמיד' ואם בירך בישיבה יצא: