הרוקח קלד

חורפ' דחילתיתא הוי נותן טעם לשבח ואסור מאחר שהסכין של גוים הכא נמי מכח הכרישין נפלט החמץ בו ואמרי' בפ' כל הבשר (דף קיא) הילכתא צנון שחתכו בסכין שחתך בו בשר אסור לאוכלו בכותח אגב חורפיה דסילקא נמי אסור הרי מחמת חריפותיה נבלע בו וכן נבלע החמץ בכרישין ואסור התבשיל במשהו והקדירה שנתבשל בו מאחר שהקדירה נאסרה לאחר הפסח לא יבשלו מינו עד יבשלו ג' תבשילין עדשים או פולים קודם שיבשלו מינו כדאמרי' בירושלמי בפסחים בפרק ואלו עוברין ר' ירמיה ור' שמואל בר רב יצחק אמר רב קדירה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח. הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר ג' תבשילין. כשם שהוא מבטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו מין מעורר את שאינו מינו לאיסור פירוש שלשה תבשילין עניין הגעלה הוא. הרי משמע כלי חרס שקיבל איסור חמץ בפסח שאסור לבשל באותה קדירה מצה עד שיבשל בה שלשה תבשילין וא"כ אז מותר שכבר התבשיל שאינו מינו נבלע בקדירה ושוב אין לחוש על פליטת מין במינו במשהו. ודווקא תבשילין שאינו מינו ביטל הבליעה ולא הגעלה הרי מפני שאיסור בלע צריך לבשל בו קודם שיבשל בה מינו ג' תבשילין אבל קדירות קודם הפסח בלעו היתירא על כן אחר הפסח מבשל אפי' מינו בהם. אבל יורות ומחבת יגעיל ומותרין. לחם בדלי מים חתיכה אחת חמץ ולא נודע כשלקחו מים מן הדלי אם היה בו חמץ או לא ובשלו בו והתרנו התבשיל אך מים שבדלי נאסרו כי גוי שמביא מים שמא נתן בו אותה שעה החמץ. מעשה אירע שמלגו תרנגולת ערב פסח עם נוצתה ברותחים בקערה של חמץ והוא כלי שני ואסרוה לאכלה בפסח. בפ' דם חטאת (דף נה) עירה לתוכה ע' בפ' כירה האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין

רצב מתשובת רבינו תם מצה שנאפה עם חמץ מה דינה. השיב רבינו תם עליה כי כמה ריחות יש כי ההוא ריח הקטורת דהנאה הבאה לאדם בעל כרחו וריח בשר נבילה ובשר שחוטה וההיא דבת תיהא וריח כמון וריח פת חמה וחבית פתוחה אבל ריח מצה לא מצינו לא מן התורה ולא מדברי סופרים. וחלת תרומה נאפת עם כ"ד לבעל הבית. בתנור בשר עם הפת אסור דריחא מילתא היא. ודווקא בתנור שריקא שמדבקין הפת בדפנות התנור. אבל תנור שלנו מיקרי פורני ותחת המחבת כתנור שלהם דמי. כך השיב רבינו יעקב בן רבנא מאיר זצו"ק לברכה

רצג סדר תפלת הפסח יום ראשון של פסח לשחרית קורין כל הברכות והזמירות ונשמת כל חי בפי ובמקהלות קדיש ברכו יוצר תפלה מגן ומחיה ואתה קדוש אתה בחרתנו יעלה ויבא רצה ומודים שים שלום וגומרין ההלל

רצד הלכות העומר וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. וכתיב שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות הרי הפסוק ראשון לשון רבים לכם הביאכם ופסוק האחר לשון יחיד ועוד הפסוק מתחיל שבעה שבועות ואחר כך תספר לך ואחר כך היפך תחל לספר ואחר כך כתיב שבעה שבועות. ועוד חצי פסוק חנם היה לו לכתוב שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל ולא יותר או יתחיל הפסוק מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ולא יותר. אלא לדרוש וספרת' לכם מה את עומר התנופה שבע שבתות תמימות היה צריך לכתוב ולא תהיינה ולא מיום הביאכם. אלא כך פתרונו וספרתם לכם ממחרת השבת הפסח. ומה יש לך לספור את עומר התנופה ולא ספירת הקציר מיום הביאכם שבע שבתות תמימות תהיינה. למעוטי ביום שאם היינו מתחילין למנות י"ז לא היו שבתות תמימות שנחסר לילה אחת ולמעוטי יום ט"ו שאסור לקצור לכך נאמר במשנה תורה מהחל חרמש תחל לספור תלה ספירה בקצירה וקצירה בי"ו וא"ת היה לנו לברך על הקצירה שהיא בלילה והבאה ביום ועוד דכתיב מהחל חרמש בקמה אלא להזהיר ישראל שלא לעשות