הרוקח קלג

גמור הוא דאוסרת ונאסרת ועוד אין איסור בלוע מתבטל. דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה אלמא באיסוריה קאי ואינו בטל הך חטה נמי לא בטלה וחמץ גמור הוא ולא מיבעיא הא דמבשלא דאסיר' אלא אפי' חיטי קורדניתא דשרירן טפי כי שדיא מיא עליהון אסורין דאמר רב גידל המקדש מו' שעות ולמעלה בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין. כל שכן דמטומאה לא גמרינן דהלכות טומאה הילכתא גמירי לה ולא גמרינן מינה ובפ' א' דסוטה נמי אמרי' שאני הלכות טומאה דהכי גמירא להו ור' שמעון הגיה כן והא דאמרי' במנחות בפ' ר' ישמעאל (דף סט) חטין שבגללי בקר ושעורים שבגללי בהמה חישב עליהם לאכילה אין מטמאין טומאת אוכלין לקטן לאכילה מטמאי' טומאת אוכלין ש"מ מהכא דאפילו מחשבה לא משויא להו אוכלא וכיון דלאו אוכל' הוא חמץ נמי לא הוי וחטה זו איך נתחמצה שהרי לא במים נשרה וא"ת כשרחץ במים העוף משרק שרקי ונפלי ואין בהם להחמיץ החטה ושמנוני' העוף מי פירות ואין מחמיצין ועוד ליבדק בחטה שאם לא נתקבעה תהא מותרת דקי"ל כשמואל דאמר נתבקעו ממש ואפילו לדברי האוסר העוף הני מילי בפסח אבל אי משהי ליה לאחר הפסח מותר אפי' באכילה דקיימא לן לקמן חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון ותרנגולת שאכל' חלב ושחטוה ונמצא בקורקבן החלב יש לו לשמור למולגה כי תבלע בבשר התרנגולת החלב שהוא בעין ויסירו הקרקבן כי איסור הבלוע אינו בטל. כן החטה אם נתבשל בעוף או מלאוה בביצים ובה חטה אסור. הא דאמר העידה תורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם הני מילי באיסורא דאורייתא אבל בדרבנן לא דאמרי' בפרק בתרא דע"ז (ד' עד) דרש רבא נעוה ארתחוה והכי פי' של חרס ובשילהי תרומות ירושלמי תני ר' חלפתא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה ג' פעמים ברותחין ודי אמר ר' בא אין למידין ממנה לענין נבילה. חבית שהיה בו שכר ואחר כך נתנו בו יין אסור בשתייה בפסח שחמץ בפסח במשהו ששכר מכניסו לקיום בחבית על כן צריך הגעלה או עירוי ג' ימים ואם לא יערה או לא יגעיל נמצא פולט איסור חמצו ביין ואסור במכילתא רבי יאשיה אומר ושמרתם את המצות אם באתה מצוה לידך עשה אותה מיד. וילכו ויעשו בני ישראל ליתן שכר להליכה ולעשייה ומשארותם שירי מצה ומרור צרורות בשמלותם על שכמם שהיו ישראל מחבבין את המצות. האוכל מצה כהלכתה שבעה ימים כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית דכתיב מצות יאכל את שבעת הימים ימים אין כתי' כאן אלא שבעת הימים שבעה ימי בראשית פסח נתן תחלה והוא ראש לרגלים. פסח במלוי פ"ה סמ"ך ח"ת בגימ' תרי"ג וכתיב ושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות אל תחמיץ המצוה אם בא לידך עשה מיד. מרור על שם אורח חיים תוכחות מוסר. ד' כוסות על שם מסכה יינה והתורה מרובעת ד' מידות בתלמידין ד' מידות ביושבים לפני חכמים ד' ביד כל אחד מישראל אמרי' בערכין למה לא הכשיר הקב"ה לפסח מן הבקר כי אם מן הכבשים ומן העזים לפי שטלה משמש בניסן לחמה בהשכמה ב' שעות הרי טלה שו"ר תאומי"ם סרטן ארי"ה בתולה משמשין ביום טש"ת סא"ב אבל מע"ק מאזני"ם עקרב קשת משמשין בלילה עד חצות ויהי בחצי הלילה ויי הכה כל בכור נמצא בתחילת מזל גדי היה מכת בכורות ויצאו בהשכמה הרי הגאולה במזל גדי ובמזל טלה. וכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי וכתיב ליל שמורים הוא ליי לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית אין לי אלא לשעבר להבא מניין ת"ל הוא הלילה הזה ליי שמורים לכל בני ישראל לדורתם. יי זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן יברך יראי יי הקטנים עם הגדולים. ברוכים אתם ליי עושה שמים וארץ יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. באלו פסוקים שכת' בהם ברכה כל האותיות ונעלם פס"ח ד' יברך ד' כוסות לברכה

מעשה שחתכו בסכין שלא הוגעל ברותחין לפסח וחתכו בפסח בו כרישין ובשלוה בקדירה ואסרתי התבשיל והקדירה דדמי לקורט חלתית בפ' ג' דע"ז (דף לט) דאסור דאגב