הרוקח קלב

הבשר שבקדרה והקדרה של חרס שברו והיורה שבישלו בה הגעילו דק"ל בפרק כ"ש (דף ל) אמר רבא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כרב במשהו. שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון שנותן טעם מותר לאחר זמנו בתערובתו. ירוש' כל שעה לאחר זמנו לא יאכיל חמץ אפי' לכלבים מה אנו קיימין אם לכלבו הוי הנאה אלא כן אנו קיימין אפילו לכלב אחרים זאת אומרת אסור להאכילו לבהמות הפקר. אבל ככרות שמבטל ליה הוא בטל

רפט חטה שנמצאת במצה אפויה ולא נודע אם נתחמצה בה בעודה עיסה או שמא במי' שנילושה החמיצה או שמא נפלה בעיסה ולא נתחמצה מעולם ואסרו אותה מצה לבדה דדמי להא דאמרינן בפ' בכל מערבין (דף לה) נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר מצאו מת חכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן. אבל מצות אחרות מותרות העמד מצות והימים על חזקתן ומותר. בפ' כ"ש (דף מ) אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת ונתבקעו אסורין. בתוספת' ר' יוסי אומר שרה חטין ושעורין במים והחמיצו אסורות. אבל לגבי עיסה אמרי' תפח' תלטוש בצונן

רצ שק מלא קמח שנתון במרתף אצל החומה ונתלחלח מזיעת החומה אע"ג דאמרינן עפ' ב' דמכשירין זיעת הבתים וזיעת אדם טהורה מיהו מחמיצין. כדאמר רוק אינו מכשיר מיהו אמרי' לא ילעוס חיטין מפני שמחמיצות הילכך אם נפל מים על קמח או נתלחלח השק ירקד הקמח והשאר מותר. מעשה שכסו קדירה בפסח בכסוי מתכת שלא ליבנוהו ולא הוגעל ואסרנו כל התבשיל כי מכח הרתיחה נגע בכסוי מוחמץ ואפי' לא נגע מזעת הכסוי ונפל בקדרה דומיא בבראשית רבה סיפא מזעת מחמת המים. וקיימא לן חמץ במשהו. שק שיש בו קמח ותרנגולין ישבו עליו ונתלחלח מצואת התרנגולין אמרי' במנחות (דף סט) שעורים שנמצאו בגרגרי בהמה וכו'. אי למנחות הקריבהו נא לפחתך ואינו אומר משום חמץ. מיהו ירקדו הבצק לחוץ והשאר מותר. בשר יבש שמזיע בשעת הגשמים מחמץ מכח המים שהודחו. או חלב נשפך על החטין והתירוהו כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא משום מצה עשירה מכאן ואילך לושו בחלבא רק שלא יהא בו טיפת מים

רצא מעשה שאפו מצות בתנור בפסח ובא גוי והשליך עוגות חמץ בתנור ונאפה. אם נגע החמץ במצה אסור. דדמי להא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף סז) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור הכי נמי אוסר בנגיעתו אבל אם לא נגע מותר. דקיימא לן ריחא לאו מילתא היא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף סז) ישראל בדגוי מותר דריחא לאו מלתא היא והא דאמר רבא בפ' כ"ש גבי קטרת של עבודה זרה דאסורה ובסוכה בפ' לולב הגזול (דף לז) דאמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בה ובפ' א' דע"ז (דף יב) מעוטרות כוורד והדס אסורות דמיהני מריחא. זהו דברים העומדים לריח אבל דברים שאין עומדים לריח מותר. קי"ל כרבי מאיר כיון שהכסיפו פניו אסור דתנן וחכ"א זה וזה בין כקרני חגבים בין נתערבו סדקין האוכלו בכרת מדשנאו בלשון חכמים. וששאלת עוף שנצלה או שנתבשל בפסח ונמצא בתוכו חטה כך דעתי נוטה שאותו העוף אסור באכילה ובהנאה שהחטה אוסרת ונאסרת דאמר רבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כרב במשהו ואיכא דמורה להיתירא מהא דתנן במשנה טהרות ומייתי לה בפרק בתרא דשבת (דף קנה) בעוף כדי שתפול לאור ותשרף דברי רבי שמעון ר' יהודה בן בתירא אומר מעת לעת וסבירא ליה כי היכי דבשר המת מתעכל לא מטמא באהל. חטה נמי כי מתעכלא דמיא. ולא מסתברא וליתיה. חדא דלא ידיע מתי בלעה החטה ותו מה עניין פסחים אצל אהלות אדיליף להיתירא מאהלות לילף מחמץ בפסח לאיסורא דתנן לא יסיק בו תנור וכירים פשיט' לא צריכא לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ"ד בהדי דקא שרף ליתהני קמ"ל דאסור וכל שכן חטה זו שהיא בעין וחמץ