הרוקח קלא

ואחת פרוסה כדרכו של עני בפרוסה. ואם אין יין כלל ולא צימוקין מקדש על המצות המוציא ואינו בוצע ומקדש אשר בחר בנו ואם מוצאי שבת יעשה יקנה"ז ועל אכילת מצה ואוכל ואחר כך מרור ואף על פי שאין מבדילין על הפת מיהו על מוצאי שבת כזה שמקדש על הפת עבור יום טוב מבדיל נמי על הפת

רפה אסור לשרות מורסן בפסח כדאמרינן בפרק כ"ש (דף לט) ואף על גב דאמרינן חולטין ברותחין לנו אסור שאין אנו בקיאין. ולא תשרה האשה מורסן לשוף בשרה שמחמץ ולא ילעוס חיטין על מכתו וכו'. ואין מניח קמח בתבשיל לפעמים לא בשיל שפיר ואתי לידי חימוץ. האפוי שבשלו מותר. הנותן לסוסים ומוציא ריר צריך לבער שמחמיץ כמו לא ילעוס חיטין. אם יש לו כבשים ומאכילן סובין חייב לבער דמשמע במס' מכות רירין הנופלין בעדשים דהוי משקה. ובשבת בפרק תולין (דף קמא) פרה אית לה רירי על כן צריך לבער מה שישאיר פן יחמיץ. אם נפל בשר יבש בקדירה בפסח או דגים מלוחים ויש אומרים אף פי שלא נזהרו במליחתן מן החמץ. מאן לימא לן שהיה בו חיטים כשמלחן ומצאתי בשם רבינו שלמה בשר יבש שלא נזהרו במליחתו וכמו כן גבינה מותר לאוכלו בפסח דאפילו למאן דאמר חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור דמשמע במשהו הני מיני דאיתיה בעיניה דקנסינן ליה משום דעבר בבל יראה אבל על ידי תערובות שלא נעשה בשימור הבשר איכא למיחש שמא לא נזכר שיש בו חמץ ואינו אסור אלא בנותן טעם

רפו שעורה הנמצא בדבש בפסח כיון דנפל קודם הפסח בשכר בדבש אין זה חמץ בזמנו שנתבשל קודם הפסח ואין חוזר וניעור כדאמר גבי ציר בבכורות ואפילו נפל בפסח אינו אסור אלא אם כן נתבקע כדמשמע בפרק כ"ש (דף מ) למר עוקבא כל שמניחו על פי האבוב הוא כלי אחד כדאמרינן במנחות (דף סו) גבי עומר ולשמואל נתבקעו ממש והוי ספק דאורייתא ולחומרא אבל בבישול נתבקעו ממש דוקא כשמואל אסור. דחמץ במשהו מדרבנן אסור חמץ בפסח למה לרבי שמעון מותר בתערובת ליבטל ברוב הלא יש לו מתירין לאחר הפסח אם כן למה יבטל י"ל שנימוח בטל אע"פ שיש לו מתירין בע"ז בפ' בתרא (דף עג) כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם ואמאי בטל ברוב שלא במינו והא אמרי' בנדרים בפ' הנודר מן הירק (דף נח) ר' אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור וכל דבר שאין מתירין כגון תרומה ומעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו בו חכמים שיעור ואסור בכל שהו הרי טבל יש לו מתירין והן התרתו שאם נפל יין של טבל כל שהו ביין תפוחים דהוי שלא במינו דלא ידע כמה יכולין לפטור כל הכרי דחטה אחת פוטרת את הכרי ואמרי' במנחות (דף לא) פעם אחת נתערב לו טבל חיטין אמר לו קח מן השוק ועשר עליו הרי טבל יש לו מתירין אמאי בטל ברוב. ותירץ ר"ת בע"ז (דף עג) דמיירי בטבל שהלכו בעליו למדינת הים דאין להפרישם בלא דעתו דשלוחכם לדעתכם. ובשילהי ביצה (דף לט) מלח אסתרוקנית ידיע ממשו ומים יש ממשו בעיסה לא בטיל חמץ נמוח. אי נמי בע"ז בטבל הטבול לתרומה גדולה דאין לו מתירין דהיו תורמין כדאיתא בביצה (דף לא) וההיא דנדרים בשילהי הנודר מן הירק וההיא דמנחות מיירי בטבל הטבול לתרומת מעשר מדאמר ר' קח מן השוק ועשר עליו ויש לו מתירין

מעשה שהגעילו יורה מוחמצ' וכששפכו המים מוחמצין ירדו לבאר ואסרו המים לשאב בפסח שחמץ במשהו וכן אם חמץ נפל לבאר אסורים המים

רפז חטה שנמצאת בתרנגולת צלויה או כשמלחו בשר נמצאת חטה או שעורה על הבשר שנתרככה אוסר אותה חתיכה אבל שאר חתיכות שנמלחו ולא נגעו בחטה או שאר תרנגולין שצלו עמה מותרין אבל באותה שנמצאת החיטה אסורה

רפח חטה מבושלת בתרנגולת מבושלת ובשלו תרנגולין עמה ולקחו מן הרוטב שבישלו בה אותה תרנגולת והניחו בקדירה מליאה בשר ואסרו כל התרנגולין וכל