הרוקח קל

שמפסיקין בו בסעודה רב האי גאון זכרונו לברכה פירש שאינו אלא כקורא בתורה. אבל במסכת סופרים כתיב דבשני לילות של פסח גומרין את ההלל אבל בפ' ב' דערכין (דף כט) לא חשיב להו ועוד כתב שם וצריך לברך עליהן ולקרותן בנעימה דתני רבי שמעון וכו' לפי הענין היה נראה שהיה לנו לברך ולגמור את הלל בתחילתו ובירושלמי דפרק קמ' כל הברכות פותחין בברוך אם היתה ברכה הסמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפלה אין פותחין בברוך התיב רבי ירמיה הרי גאולה שנייה היא דאמר רבי יוחנן אי שמע בבית הכנסת יצא מתיב ר' אלעזר בר' יוסי קמי רבי יוסי והא סופה אמר להם שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר ופיר' מורי ה"ר יהודה בר' יצחק זצ"ל דכך פי' הרי גאולה כלומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' דאמ' ברכה סמוכה לחבירתה א"כ ברך על קריאת הלל תחלה על זה מתרץ שאם שמע בבית הכנסת יצא ואינו מברך עליו אז תחילה בביתו משמע הא לא אמרו אז בבית הכנסת יש מברך עליו לפניו בביתו ושוב חזר מורי רבי יהודה ופירש בירושלמי דהתם לא דיבר אלא במקום שאינו מפסיק בסעודה כגון אדם שעשה סדר בבית אחר ולכך יש לברך אבל אנו שמפסיקין אותו בסעודה ולשתות הכוסות אין לברך עליו. ובתוספתא דפסחים תניא בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל נכנסין לבית הכנסת וקורין פסוק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין עד סוף ואם אי אפשר להן כך גומרין את כולה ואמר בירושלמי מהו לשתותו בכוס אחד ממה דאמר בשוחר טוב ג' צריכין לקרוא שכן אחד אומר לשנים הודו מיהו אם אין לו כי אם אחד או הוא יחידי גומר את ההלל וכל הסדר. בערבי פסחים אומ' הלל הגדול. בשילהי פרק סדר תעניות (דף כז) אמרי אביי ורבא אין אומרין הלל הגדול אלא על נפש שביעה וכרס מלאה לכך אומרו לאחר אכילתו לאחר גמר סידורו יש גאונים שאוסרין בין יין בין מים לשתות כל הלילה פן יפיג טעם המצה ויש מתירין דאמר בירושלמי בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא ישתכר אבל לאחר המזון לא ישתכר פירוש כבר גמר את ההלל ומה בכך אם ישתכר מעתה. על כל כוס וכוס מברך ברכה אחרונה מעין שלש לבד מכוס שני שיש לו לאכול ולברך ברכת המזון ויש בו חילוקין שאין לברך ברכה אחרונה על היין אם לא ישתה שיעור רביעית. והשותה כוס של ברכה וטעם מלא לוגמיו יצא. פי' אם יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו כדאיתא בפ' בתרא דיומא

רפד החרוסת עשוי מתפוחים אמר אביי לקהויי על שם תחת התפוח עוררתיך וצריך לסמוכיה זכר לטיט. ונותנים בו קצת מה שבשיר השירים אגוזים תאינים ורימונים ופילפל וזנגביל וכמון וכרפס ומיר"תך אבל התפוחים ואגוזים העיקר. בלילי פסח מקום שאוכל שם אומר ההלל וכן משמע בפרק כיצד צולין. מי שמבקש לקדש בבתים הרבה בפסח אם יברך ברכת המזון שוב אין לו רשות לטעום כלום. אלא כן יעשה מקדש בבית ראובן קידוש ונוטלין ידיהם ומברכין נטילת ידים. ולוקחין ירק ומברכין פרי האדמה ואוכלין ומוזגים כוס שני ואומר מה נשתנה עד גאל ישראל ומברכים נטילת ידים. ואוחזין שני ככרות שלימות ופרוס' ביניהם ומגביה ואומר מצה זו ומברך המוציא ומברך על הבצועה על אכילת מצה ואוכל ולוקח חזרת ומברך על אכילת מרור וטובל בחרוסת ואוכל. ואחר כך לוקח מצה ומרור ואוכל ככה יוכל לעשות לכמה בתים כן יעשה בבית שמעון ובבית לוי דקי"ל במס' ר"ה בשילהי ראוהו בית דין כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין אבל ברכת הלחם של מצה וקידוש היום אף על פי שיצא מוציא כדמסיק רב אשי אם כולן למדו ברכת המזון יברך ראובן בביתו וכן שמעון וכן לוי אבל המקדש לא יברך. לאחר שברכו מסיים כל אחד לא לנו ה' לא לנו ועושה הכל כסדר וכן יעשה לכל אחד ואחד ובבית אחרון מברך ברכת המזון ומסיים סידורו. ואם חפץ כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול חמישי רשות הוא. ארבעה כוסות כך נמצא בסדר רב עמרם גאון. פסח בחול די לו בשני מצות. על השלימה המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה. אבל אם אירע בשבת צריך שלשה כך מצאתי. ואין לנו קבלה כך בין ביום טוב בין בשבת צריך שני שלימות