הרוקח קכה

ויאפנה ומאכילה לכהן קטן כדאמרינן בבכורות בפ' עד כמה (דף כז) אמר רבינא נדה קוצה לה חלה ואכיל לכהן קטן. ואם אין שם כהן קטן קיימא לן כר' אליעזר דאית ליה הואיל ואי מקלע כהן קטן אכיל הילכך מותר לאפותה או אם חפץ יאפה הכל וקורא שם לאחר אפיותן דקיימא לן בפרק א' דיו"ט (דף ט) חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. ואם נתערבה החלה בעיסה מותר הכל לזרים דקי"ל בפרק עד כמה דבטילה ברוב ואם יש פחות מעומר ואפה ולש פחות מעומר וערך ואפה נותנו בסל מיד אחר אפייתן מצרפן ליטול חלה דקי"ל כר' אליעזר הסל מצרפן לחלה אם אפה קפיזה קפיזה מעט מעט כדאמר בפ' אלו עוברין. מה שעושין ג' מצות מן המדה אחת של פסח דומיא דתודה כשיצאו ממצרים הוי כמו היוצא מבית האסורין דכתיב והעומר עשירית האיפה והיו מ' לחמי תודה מן ב' עשרונים שהם כ' עומרים מה' עומרים עושים י' לחמים חמץ כנגד חמץ הבא מצה והאחרים עושים להחלות י' רקיקין י' חלות י' רבוכין הרי ג' מצות מגיע לכל עומר

רעח רבינו שמריה הורה להפריש חלה ביום טוב לאפותה ולנותנה לכהן קטן שלא יצאה טומאה מגופו ויפטר מחלת כהן דהשתא לא תשתכח תורת חלה מאחר שנתנה לכהן מפי רבינו יב"א הלוי זצ"ל

רעט כשלשין עיסת המצות אין לעכבה חוץ לתנור כהילוך אלפים אמה כדאמר בפ' ואלו עוברין בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור אין שם כיוצא בה שיעור כדי שיהלך מיל ואם אין יכול לאפות המצה מוטב שישבר וילוש פעם שנייה או תטילנה במים צונן וקי"ל כר' מאיר שיאור כל שהכסיפו פניו סידוק כקרני חגבים שהרי פירשו רבי לשון חכמים ודכותא אמרינן בפ' אותו ואת בנו כשלשין עיסה לג' מצות מסמן את הראשונה בסימן אחד והשנייה בב' סימנין והשלישית בג' סימנין דדמי לג' קופות שכתוב עליהן אב"ג כדאמרינן בפרק הקורא את המגילה עומד (דף כא)

רפ יש שחוקקין עץ אחד בחקיקה מצה או עוף אחת חקוק לסימן אע"ג דמשמע בפ' המביא גט תניינא וכתב ולא חקק מה שנדחקות בדפוס אינה כתיבה דווקא לגבי גט אבל ביום טוב אסור לסמן בו דלא מיבעי לרבי יוסי דמחייב בפ' הבונה משום רושם אלא לדברי הכל לא גרע מקומוס וקנקנתום ובאבק דרכי' שאסור וציור בחקק ביום טוב דאסור דדמי להא דאמרינן בע"ז בפ' כל הצלמים (דף מג) טבעת שחותמה שוקע אסור לחתום בה משום לא תעשון אתי הכא נמי הוי ככותב או כמצייר. במנהגים של רבי שלמה מצאתי הוקשו מצה לפסח בפ' בתרא דפסחים צלי אש ומצות מה עשיית פסח מז' ומחצה אף עשיית המצה כן ואכילת מצה הוקש לאכילת פסח דאמר רבא אכל מצה ולא חרוסת לר' אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. ואסור לאכול מצה בערב הפסח דכתיב בערב תאכלו מצות

רפא מנהג לאפות בע"פ ממנחה גדולה ואילך אע"ג דבירושלמי מצה ישנה בפלוגתא דבית שמאי ובית הילל היא. וכן בתוספתא מכשרת מצה ישנה. מיהו המנהג כתקרובת הפסח דהיינו מז' ולמעלה כדאיתא בריש תמיד נשחט (דף נח) מצוה לאפות ג' מצות בלילה ראשונה ובלילה שנייה של פסח יאפה ג' מצות חביבה מצוה בשעתה. ועוד אם היה אופה בערב הפסח ו' מצות פעמים יהיה לילה ראשונה במוצאי שבת ויאפה ו' מצות הרי אופה מיום טוב לחבירו דדכותיה אמרי יום הנף כולו אסור במנחות (דף סח) ובראש השנה (דף ל) ואעפ"כ אם היה אופה אותן מערב שבת היה יוצא דלא גרע ממצה ישנה מיהו יותר טוב שיאפה בליל שנייה שתהיה חמה דדמי להא דאמרינן במנחות בשילהי פרק התכלת דאמר רב נחמן תופיני מנחת פיתים תאפינה נאה אי אפי לה מאתמול מיכשרה כל אדם חייב לתקן בעצמו המצות דאמר במכילתא ומשארותם צרורות בשמלותם ר' נתן אומר וכי לא היה שם בהמה אלא שהיו ישראל מחבבין את המצות וילכו ויעשו בני ישראל ליתן שכר להליכה ולעשייה. וטוב הוא ללמד ולומר לכל אדם לכל מי שיגיע מצות שלי הרי הם לו במתנה