הרוקח קכד

התנור. ולשין העיסה בזריזות כדאמרינן לא תגביה ידה עד שתגמור. וכל אדם ילמד לבני ביתו לומר כשלשין המצות יאמר כל הבצק שתפול לארץ חוץ לכלי שלשין ממנו יהיה בטל והפקר. זה צריך לומר קודם שתחמיץ העיסה הנופלת לארץ כדמוקים רב אחא בר יעקב בפ' א' דפסחים היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת ומתיירא שלא תחמיץ מבטל בלבו אפי' ביום טוב. וקיימא לן כר' עקיבא בפ' כ"ש (דף לו) בב' לילות הראשונות בעינן לחם עוני פרט לעיסה שנילושה בשמן ויין ודבש הוא הדין בתבלין ומילחא ולא חלוט ברותחין ולא אשישה גלוסקאה יפה. מצות יאכל לרבות פת הדראה שניטל הדרה כגון פת קיבר. תנו רבנן יוצאין בפת הדראה שניטל הדרה כגון פת קיבר. תנו רבנן יוצאין בפת הדראה ובפת נקייה סריקין המצויירין אין עושין לכתחילה לפי ששוהא עליהן על ציורין. יוצאין במצה הינא (מל' אל תאכלו נא) כל שפורסה ואין חוטין יוצאין ממנה. בפ' כ"ש (ד' מ) אמר רב הונא בציקות של א"י אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה אע"פ שראינו שלא החמיצו אינן בני שימור לעשות לשם מצה הילכך אינו יוצא אם לא יאכל כזית מצה. לכך כותי חרש שוטה וקטן אין לשין. בלילות ראשונות לאחר שילוש כל עיסתו יגרוד העיסה מן הכלי וישפוך המים במקום מדרון אלכסון שלא יאסף כזית במקום אחד כדאיתא בפ' כל שעה או ישפכם ברה"ר

רעד מדת הפסח כשיעור עומר שהיא מחזקת כשיעור חל"ה ביצים מ"ג ביצים וחומש ביצה ויקח מ"ד ביצים בינונים ויניחם בכלי שהורקו ממנו המים ולוקח אותם המים שבכלי האחר ששפך בו ויתן בכלי שבו הביצים עד שיתמלא הכלי ומה שנשאר בכלי אחר מן המים הוא מדת העומר שחייב בחלה. בפ' ואלו עוברין (דף מח) משמע הני נשי דידן דאין ללוש יותר מעומר בפעם אחת פן יחמיץ. ונראה כפי שיהיה לו בני אדם שיעזרוהו ילוש אם מעט ואם הרבה. לאחר שילוש כל צורכו ישטוף הכלי מיד והדף שערך עליו המצות פן נדבק בו בצק. וטוב שיבטל בלבו בצק הנדבק בין שיניו בפסח. אם אינו חפץ רק עומר לאפות ימדוד בעומר אבל אם חפץ יותר אין לו למדדה ביום טוב. י"ד שחל להיות בשבת שואבין מים מערב שבת לצורך המצוה וכן המנהג

רעה מעשה שאירע פסח בשבת וגם נפלה התקופה בליל שלפניו ואע"פ כן לא חשו. כתב רבינו יהודה חסיד זל"ה שאין להקפיד דכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע ולשו במים השואבין בלילה. וכל אחד לא יאפה אלא לצורך יום אחד דאין יום טוב מכין לחבירו. וגם בליל שני לא יאפו אלא לצורך אותה לילה ויום דאין יום טוב מכין לחול וכן מנהג רבי מנחם התיר לעשות עוגה קטנה מערב שבת להאכיל לבנו בשבת אחר חצות

רעו אם שכח ולא אכל אפיקומן שוב אין צריך לאוכלו שהג' המצות יש בהן שימור לשם מצוה. וכן אם נאכל בסעודה יקח מצה אחרת מי שאיבד אחד מג' מצות צריך ליתנה במתנה כדי שלא יצא הלה במצה גזולה. כיצד יעשה עם החלה יפרישנה בלא ברכה ויעשה אותה עוגה קטנה ואופה אותה עם השאר. ולאחר אפייתו יצרפם כולם ביחד בתיבה או בסל ואחר כך יברך עליה ויצניענה עד לאחר יום טוב ושורפה שהרי אם יברך עליה קודם אפייתה לא היה יכול לאפותה אחרי שקרא עליה שם דהויא ליה מלאכה שלא לצורך ובשאר ימים טובים שאין לחוש מחימוץ יברך לאלתר ביו"ט ומפרישה ומשהא אותה עד לאחר יו"ט ואם נאפית העיסה בין ביו"ט בין בחול ושכח ולא הפריש יבצע מן העוגה ויברך עליה כאילו מפריש מן העיסה. מצות חלה כשלשין עומר או יותר מפרישין חלה קטנה ושורפין אותה. שחלת חוצה לארץ אסורה למי שטומאה יוצא מגופו ומפריש חלה אחרת ונותנה לכהן שלא תשכח תורת חלה

רעז ארבעה עשר שחל להיות בשבת פסק רבינו שלמה לא קרינן שם חלה אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה אותה ולוקח הקטנה וקורא לה שם ומברך ומצניעה לשורפה בחולו של מועד אבל הנראה בעינינו שאם ירצה יפריש חלה קטנה