הרוקח קכג

שעה שמותר לאכול מאכיל לחיה ולבהמה המה ולעוף ומוכרו לנכרי כבית הילל חרכו לפני זמנו אמר רבא מותר בהנאה לאחר זמנו לאחר שיאכל יבער בחצרו חמצו שאסור בהנאה כדאמרינן בפ' כ"ש (דף מב) עבר זמנו אסור בהנאה המקדש מו' שעות ולמעלה אפי בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקדושיו ולא יסיק בו תנור וכירים היה מהלך במדבר מפרר וזורה לרוח היה מהלך בספינה מפרר ומטיל לים ותניא נ"ה במדבר מפרר וזורה לרוח בספינה שוחק ומטיל לים היה אוכל ונחסר לחמו ולוה ככרות פורע לו לאחר הפסח ואין זה חמץ שעבר עליו הפסח שאינו בעין ודמי להא דאמרי' בריש פ' בתרא דע"ז (דף סב) דבי ר' ינאי אוזיף פירי מעניי שביעית ופרעי בשמינית ופסק ר"י יאות הן עבדין הרי אע"ג דבשביעית אסור לפורעו בשמינית שרי ה"נ כן לגבי חמץ ואם לא פרעו נקרא גזלן. לאחר כל אכילתו וביעורו יבטל החמץ אע"פ שביטל מבער ויאמר כ"ח דאיכא בבית' הדין ליבטל מרשותי ולהוי כעפרא ויאמר בכל לשון שירצה. מי שיש לו שכר ימכור דתנן אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי ועמילן של טבחין וקולן של סופרין כל מחמצת לא תאכלו לרבות פירורין אם יש לאדם על מכתו חיטים לעוסות יסירם שמא מחמיצות כדאיתא בפרק כ"ש (דף לט) ירושלמי מלוגמא הנתחמצה ואחר כך נסרחה זקוק לבער המוסיף דבש מזוייף בסלת צריך לבער. חומץ שנתנו בכלי שאור שיתחמץ או כבשים או ירקות מבושלים שבכלי ונותנין בשולי הכלי מעט שאור שיתחמצו הירקות צריך לבער ומטהר כל כליו לאחר אכילתו ויצניעם במקום המוצנע אחר שיפשופו. חמץ שנפלה עליו מפולת שאין הכלב יכול לחפש אחריו עד ג' טפחים הרי הוא כמבוער כדאמר בפרק כל שטה (דף לא) כרשב"ג בתוספתא חמץ שנפל בתוך הבאר הרי הוא כמבוער. לאחר חצי היום י"ד אסור חמץ מן התורה בפ' א' דפסחים (דף ה) אך ביום הראשון שאור כו' אך חלק מותר לישראל ליתן מעות לשפחתו בערב הפסח אעפ"י שהיא תקנה בשעת איסורו חמץ ותאכל דדמי להא דאמרי' בריש פר' בתרא דע"ז (דף סג) אומר אדם לחמריו ולפועליו צאו ושתו בדינר זה ואין חושש משום יין נסך ואם אמר צאו ושתו ואני פורע אסור חמץ שעבר עליו הפסח של ישראל אסור בהנאה ומסיק בפ' כל שעה (דף ל) כי קאמר רבי שמעון הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת מותר משום הכי קדירות חרס מותר לשהותם אבל שכר שעיקרו חמץ אסור לשהות. ופסיק רבא כר' שמעון. חמץ בזמנו אמר רבא הילכת' בין במינו בין שלא במינו במשהו אסור כרבי וצריך אדם לבדוק מלחו ותבלין ופלפלין שלא יהיה בהן חיטין מלוחלחין. בזכות בעירת חמץ יבער את עשו דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור וכי ראשון הוא והלא י"ד הוא אלא בזכות זה אני מבער את עשו ויצא הראשון אדמוני איך נחפשו עשו ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר

רעב הלכות מצה בפרק כל שעה (דף לה) אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח בחיטין ובשעורין ובכוסמין ובשיפון ובשבולת שועל ומסיק בגמרא דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא ידי חובתו בפסח יצאו שאר מינין שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון. מצות מצה לעשות שימור מן הקצירה לפסח כדאמר רבא להנהו אפוכאי דבעינן שימור מתחילתו ועד סופו. מנהג כשטוחנין הולך ישראל עם הטוחן לשמור כדמשמע בפרק א' דשחיטת חולין (דף יב) דההוא גברא דרי חטי לפסחא. וכשמוליך החיטין לטחון או כשמביא הקמח אם מטר יורד יכסה היטב פן יטפטף על החיטים או על הקמח פן יחמיץ

רעג לישה בשילהי כל שעה (דף מב) אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו הלילה. דרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמי חמה ולא במים הגרופים מן המולייר עברה ולשה אסור אם חמה זורחת תשב בצל ותלוש ואם הוא יום מעונן לא תשב לא בחצר ולא בבית במקום שהיתה חמה זורחת דקיימא לן בפ' א' דתענית (דף ו) יומא דעיבא כולא שמשא אלא תשב בבית ולא אצל האש ולא אצל פי