הרוקח קכב

יכול לקבל כלל פקדון חמץ אבל אם ייחד ישראל לאותו הגוי בית לפני הפסח ולא קיבל אחריות אין צריך לבער כדמתרץ רב אשי דגוי לביתיה דנפשיה קא מעייל

רסח פת כותי ישראל שהלוה לכותי על פת כותי ליקח בכל שבוע לחמים יש לו לומ' אותו ישראל להם תנו לי תבואה או קמח או מעות קודם הפסח ויתנו לו. כל שעה שמותר לאכול מותר למכור לכותים ולא דמו להא דאמרי' בשלהי פ"א דע"ז (ד' כב) ישראל וכותי שקיבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לכותי טול אתה בשבת ואני חלקי בא' בשבת משום דהתם דמי לשכר שבת ואם לא נתנו לו קודם הפסח יכולים ליתן לו לאחר הפסח לחמים עבור שבוע של פסח כך פסק רבינו שלמה בתשובותיו בפ' כל שעה ת"ר חנות ומלאי של ישראל ותופלי גוים נכנסין לשם חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה חנות ומלאי של כותי ופועלי ישראל נכנסין חמץ שנמצא שם מותר באכילה בפ"א דפסחים (דף ה) לא יראה לך חמץ שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. גוי שנכנס לחצירו של ישראל וחמץ בידו אין ישראל זקוק לבער נתגלגל חמץ של כותי על גגו של ישראל ירושלמי גגו של כותי שהיה סמוך לצד גגו של ישראל דוחפו בקנה שבת ויו"ט אמר רב כופה עליו את הכלי. בפ"א דפסחים אמר רב המוצא חמץ בביתו בי"ט כופה עליו את הכלי בחולו של מועד משליכו מרשותו בפ' כ"ש (דף לא) נכרי שהלוה את ישראל על חמצו קודם הפסח והרהינו אצל הגוי מותר בהנאה לאחר הפסח לא הרהינו אסור ישראל שהלוה את הכותי על חמצו ומוקי רבא שהרהינו בבית ישראל חייב לבער. ישראל שהלוה לנכרי על חמצו והחמץ בבית הנכרי אין חייב לבער דקיימא לן כרבא דא' מכאן ולהבא גובה. ישראל שהפקיד חמצו לכותי אפי' על הכותי אחריות אפי' נתן חמצו לכותי על מנת להחזיר אסור דתניא בתוספת' ואיתא בירושלמי ישראל וכותי שהיו בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לכותי או נותן לו במתנה גמורה. רשאי ישראל לומר לכותי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים עד שאתה לוקח מן הכותי בא ולקח מישראל שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח. בתוספתא משכיר ישראל בהמתו לכותי להוליך חמץ ממקום למקום ירושלמי הפקיד חמצו ר' יוחנן אוסר משום חשש הערמה בפ"א דפסחים אמר רב יהודה חמצו של כותי שהפקידו ביד ישראל אף ע"פ שלא קיבל עליו אחריות צריך לעשות מחיצה י' טפחים משום היכר. ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל שעה ה' צריך למוכרו לא מכרו צריך לבערו (אפי' לא קבל אחריות) ישראל המתקן שכר והטיל מים על השעורים מוכרו לכותי מכירה גמורה וחוזר וקונה מן הכותי אחר הפסח. ירושלמי טח כל בית עיסה חייב לבער מכאן נהגו לגרד הכתלים שיש עליהן עיסה מפי מורי רבינו שמריה לפני רבינו יב"א הלוי

רסט מלאכה מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין ומסקי' כר' מאיר דאמר אם היא לצורך המועד גומרה בי"ד במקום שנהגו אבל להתחיל אסור מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור אפי' לגמור לצורך המועד אבל מחצי היום ואילך אסור בכל מקום ושמתינן ליה והלכה במקום שנהגו עושין עד חצות החייטין והסופרין הכובסין והרצענין בי"ד מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינו לצורך המועד

ער הבכורות מתענין יום י"ד ואם חל הפסח יום א' מתענין יום ה' בשילהי מ"ס הבכורות מתענין בע"פ תני ר' יהודה בן בתירא או' בין חמץ בין מצה אסור ואע"ג דאמר התם אבא בכור הוה ואכיל אין עושין כך. במסכת שמחות הבכורות מתענים איסתניס שהוא מעונג יתענה כרב ששת דיתיב כולי מעלי פסחא בתעניתא בפ' ע"פ (דף קח) ואמרי' התם בירושלמי רבי לא הוה אכיל לא חמץ ולא מצה לא מפני שהוא בכור אלא רבי איסטניס הוה אי הוה אכיל ביממא לא הוה אכיל בליליא: רעא זמן אכילה בי"ד קיימא לן כר' יהודה דאמר אוכלין כל ד' ותולין כל ה' ושורפין בתחלת ו' הכי פסקינן בפ"א דפסחים (דף יא) משום גזירה יום המעונן כל