הרוקח קכא

לט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחד של נבילה. ולקח ואינו יודע מאיזה לקח ספיקו אסור. פירש ובא עכבר ולקח היינו סיפא ובנמצא הלך אחר הרוב. שני צבורין אחד חמץ ואחד מצה וב' בתים כאן אחד בדוק ואחד אינו בדוק ובאו שני עכברים אחד לקח חמץ ואחד לקח מצה ונכנסו זה בבית זה והאחר בבית אחר אין צריך לבדוק הבדוק כבר דדמי לב' קופות דאמרינן חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה. צבור של חמץ וב' בתים בדוקים ובא עכבר ונכנס לבית אחד ולא נודע דמי לשני שבילין אם באו בעלי בתים בפעם אחת או בא לשאל עליו ועל חבירו צריכי' בדיקה אם בזה אחר זה אין צריך לבדוק ספק נכנס צריך לבדוק כדאמר בודק עד שמגיע הניח ט' ומצא י' או י' ומצא ט' צריך לבדוק הניח חמץ בזוית זה ומצא בזוית אחר אין צריך לבדוק אמר רבא עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס ישראל ומצא פירורין צריך לבדוק כי אין דרכו לפרר הוא הדין כלב ותרנגול אבל תינוק דרכו לפרר ואין צריך לבדוק כל הבית. בפ' א' דפסחים (דף ט) ומה שמשייר יניחנו בצנעה ומסיק רבא פן תבא חולדה ותטול בפנינו או יניח י' וימצא ט' מה שמשייר באכילתו יניחנו בצנעה אבל מה שבדק או שרפו או מאכילו לבהמתו ולמחר לאחר שיאכל ישרוף מה שיהיה לו ומבטל למחר קודם שיגיע זמן איסורו. יש מבטלין בלילה וגם למחר בביעורו. המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר המפתחות חל י"ד על השוכר לבדוק המשכיר בית לחבירו בי"ד ואין המשכיר שם חזקתו בדוק. הכל נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים או עבדים או קטנים. המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק בודק השוכר ולא הוי כמקח טעות

רסז ארבעה עשר שחל להיות בשבת קיימא לן כחכמים דבודק ליל י"ג ירושלמי למה בלילה אר"י אין בדיקת הנר יפה אלא בלילה והנר בודק כל שהוא. תניא בפ' אלו עוברים (דף מט) י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל לפני השבת ומשיירין ב' סעודות אחת יאכל בלילה ואחת יאכל ביום עד ד' שעות אמר לי ר"א ממיץ ב' סעודות הם ב' שביעות ויחלקם לג' סעודות כך עושין הולכין בשבת בהשכמה לבי"ה וימהרו לצאת שיאכלו קודם ד' שעות ומה שישייר יתן לכלבים ולעורבים ואם יאכל פירות יחשב כסעודה שלישי' דדמי להא דאמרי' בפ"ב דסוכה (דף כז) השלים במיני תרגימה יצא ואין לאכול מצה לסעודה שלישית דאמר ירושלמי בערבי פסחים א"ר לוי האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו ולוקה ואע"פ שיש בתוספות י"ד שחל להיות בשבת אופה לו מצה לאכול ב"ס מיהו אין מורין מתוך משנה כדמשמע בפ"א דנדה (ד' ז) ובפ' יש נוחלין ובתלמוד שלנו מבערין הכל לפני השבת ומניח מזון ב"ס אם לא, יהא מצה עשירה יום י"ד צריך לבער החמץ קודם חצות וי"ד שחל בשבת הנהיגם ר' שלמה ששורפין יום ו' בקר לפני חצות שלא ישהה לשנה הבאה וצריך לשרפו שלא תחליף בשאר השנים וקיימא לן כרבי יהודה בשלהי תרומה ששורפין חמץ ומה שנשאר ר' יהודה מוקשה בפ"א דפסחים היינו משום דסבר חטאת העוף בקבורה אבל אי סבר כרבנן דבשרפה היה יכול לבערו בכל דבר ופסק רבינו שלמה כשחל ט"ו בניסן בא' בשבת הרי י"ד בשבת בודקים חמץ ליל י"ג ושורפו יום ו' ואחר ד' שעות בשבת נותן חמצו לגוי או לכלבים ולתרנגולים ולא יזרה לרוח בשבת ועושה החרוסת יום ו' שהוא יום י"ג ואם ירצה לעשות במ"ש שהוא י"ט הרשות בידו דאמר בפרק ע"פ (דף קו) חרוסת מצוה ואינו מכשירי מצוה. השתא תבלין נידוכין חרוסת מיבעיא שהוא מצוה ואע"פ שנראין הדברים שלא לשרוף קודם השבת אלא לבער בשבת וזהו ראינו מנהג קדמונים ששורפין קודם השבת ובליל ו' בודקין החמץ ומביאין לחמים ומניחין בקדירות. בפ"א דפסחים (דף י) וחכ"א לא בדק אור י"ד יבדוק בי"ד לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המוע' לא בדק בתוך מועד יבדוק לאחר המועד הכל בנר אפי' ביום. בפרק א' דפסחים לא יקבל חמץ פקדון מן הגוים כגון אם קיבל ישראל אחריות עליו הרי החמץ כאלו שלו אבל לא קיבל עליו אחריות א"צ לבער כדאמר להו לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא אבל בפסח אינו