הרוקח קיט

בכ"ר לפי שפעמים מכניסו אחר בשר בדוד רותח או ביורה רותחת וכן המזלג צריך ליבון. בפ' בתרא דע"ז (דף עה) הלוקח כלי תשמיש מן הגוים את שדרכו ללבן ילבן השפוד והאסכלא מלבנו באור והן טהורין וכן כיסוי הקדרות של מתכת ואופין עליו בצק וכן ברזלים שמתקנין בהם רקיקין צריכין ליבון עד כמה מלבנו אמר ר' מני עד שתסיר קליפתו והא דתניא בתוספתא השפוד והסכינין מלבנן פירש רבינו שמריה סכינין חדין דומיא דשפוד כדאמר בירושלמי בשילהי ע"ז סכין תוחבו בארץ שלשה פעמים ודיו. ר' בא בשם ר' יהודה הדא דאת אמר' בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון פי' סכין ארוך שפעמים שצולין בהן

רנט קדירות חרס קיימא לן בפ' כל שעה (ד' ל) כשמואל דאמר לא ישברו אלא לשהינהו לאחר שפשופן עד לאחר הפסח ונעביד בהן בין במינן בין שלא במינן לאחר הפסח אבל בפסח אין לו תקנה דאין כלי חרס יוצא מידי דופיו לעולם אבל לאחר הפסח קיימא לן כרבא דאתערובת לא קניס ר' שמעון

רס מאני דקוניא דאשתמש בהן ברותחי' לית להו תקנתא כדמשמע בפ"ב דע"ז ובפרק בתרא דכתובות (דף קיז) יש לאחר הגעלה מטילין מים צוננין עליהן כדי שלא יבלע מחמת חומו מים וראייתן מזבחים בפ' דם חטאת (דף קז) גבי מריקה ושטיפה

רסא כל אדם צריך שלא יכניס דבר שתשמישו בצונן ביורה שמגעילין בה או כלי שכבר הגעיל לא יכניס פעם שנייה מאחר שכבר הגעיל ולא יכניס קערותיו וכליו להטביל ביורה כאחת וגם לא ישהא כלי שמגעיל יותר מדאי ביורה וגם לא יגעיל כלי גוים עם כלי חמץ. וכלי ארוך או סכין שמטביל צידו אחד ביורה ומכניס צידו האחר ביורה שלא יגעיל במקום שכבר הגעיל

רסב חבית שמכניסין בה שכר לקיום אם תסס השכר בכלי צריך להסיר שולי החבית ולערות מים בתוכה מיורה רותחת שהמים רותחים דומיא נעוה ארתחוה דשילהי ע"ז ולא יערה במים ג' ימים דאמר בר עדי טייעא אנס זיקא וכו' (דף לג) צריך לערן מע"ל אחד שלנו וא' שלהם לא שנא נודות של עור לא שנא קנקנים של חרס או של עץ אפי' ציר או מורייס שורף כן כמו הגעלה אבל אם היה שופך ע"י משפך זה אינו הגעלה

רסג טחינה לפסח יראה התבואה שלא ירד עליה טל או מטר או שלג כדאמרינן בשילהי כל שעה (דף מ) גבי ההיא ארבא דאיטבע בחישתא אם תבואתו נפלה במים ימכרנה לפני הפסח ואם מעט מים או שלג על תבואתו היה יגרוף אותם החיטין ויקח תחתיהם כדאיתא בשילהי כ"ש ירושלמי חד מן אילין דבי כיראי הוו ליה גברין או אוצרא דחיטין שאל לרבנן אמר ליה זיל גרוף מה דתחותיהון. וכן היה מעשה שנפל מים על שק של קמח וכן שק נפל בטיט שהיה בו קמח והתיר רבינו שמריה לרקד הקמח כדי שישאר העיסה למעלה והשאר מותר. בפ' כ"ש ושמרתם את המצות אמר רבא להנהו אפונאי כי אפכיתו אפכיתו לשם מצה קסבר בעינן שימור מתחלתו ועד סופו כל איש ישראל צריך לילך עם טוחן לטחון. כדמשמע בפ' הכל שוחטין (דף ז) גבי ר' פנחס בן יאיר הוה ההוא גברא דהוה דרי חיטא לפיסחא אמר חלוק נמי להאי דבמצוה קא עסיק. בפ' כל שעה אין לותתין שעורין לפסח ואם לתת נתבקעו אסורות וכן אמר רבא אסור ללתות חיטין ושעורין

רסד כל אדם יהא זהיר ליזהר כשיקנה בשר שלא יאמר אני קונה בשר לפסח אך יאמר לצורך יו"ט כדאמרי' בפ' מקום שנהגו (דף נג) אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח שנראה כמקדיש בהמתו ומדאמר רב פפא דווקא בשר אבל חיטי לא ש"מ כל בשר אסור לומר לפסח אפי' בשר תרנגולת לפסח דאמרי' בירושלמי גבי מקום שנהגו שלא לאכול צלי דאסר אפי' בשר עגל ואפי' בשר עוף ר' יהודה אומר ובלבד מן השחיטה (פי' ולא ביצה צלוי' או