הרוקח קיח

ובליעה ולא בדבר צלול אלא תערובת הוא ושפיר בלע ושפיר פליט. אלא אין איסור הנפלט חוזר ובולע מכל מקום כאן מגעילין ב' כלים זה אחר זה ביורה רותחת הלא בולע איסור הנגעל מכלי ראשון אע"פ שאינו חוזר ובולע פליטת עצמו מכל מקום בולע מאחרים אלא פר"ת סתם כליהם אינן ב"י אבל אם היו ב"י היה נותן טעם לשבח שמנונית הנפלט במים על כן יש לומר הגעלת כלי מדין שלא היתה אינו ב"י דלפגם ולא דבר הכתוב להגעיל כי אם ב"י. כלים קטנים הגעילו בכלי גדול המחזיק ס' כמוהו

רנז ומנהגנו שאין מגעילין כל הכלים לפסח אלא ביום י"ג או בהשכמת יום י"ד קודם שיהא זמן איסור חמץ. סכין קיימא לן בפ' הכל שוחטין (ד' ח) סכין של גוים ששחט בה רב אמר קולף מקום שחיטה דבית שחיטה חיי' לכי גמרה שחיטה אבל סכין ששחט בה טריפה די בהדחת צונן או לקנחו בעורה. ואם שחט בלא הדחה קולף והיינו דאמר שמואל בפ' כל הבשר (דף קיא) סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח עד שיגעיל הסכין וסכין של גוי' שהוא ב"י דברי הכל צריך הגעלה ואם לא הגעילו וחתך בו רותח קולף והא דאמרי' בשלהי ע"ז (דף עז) לאכול צונן שהסכין צריך נעיצת קרקע י' פעמים לפי שכמה פעמים חתך הגוי איסור ונדבק בו או חתך הגוי רותח ונדבק הסכין על כן צריך נעיצת קרקע לאכול בו צונן אבל לאכול בו רותח צריך הגעלה. ואם רוצה לחתוך גבינה בסכין של בשר או איפכא צריך נעיצה בקרקע י' פעמים ואם יש גומות בסכין לא סגי בנעיצה אבל לאכול רותח די לו בהגעלה שרוב תשמישו בחמין אבל ארוכין בליבון בפרק הכל שוחטין (שם) שליבנה באש. ובתוספתא דע"ז הסכינין של גוים מלבנן באור ובפ' כל שעה (דף ל) סכיני הילכתא אידי ואידי ברותחין. בפ' כל שעה אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמש בהם חמץ בצונן משתמש בהם מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה לכן אגנות של עץ או של נחושת שלשין בהן בכל יום צריכים להגעיל בכ"ר אמר אביי בית חרוסת כבית שאור דמי שחימוצו קשה וקבלתי מא"מ הרי"בק ז"ל דמותר בהגעלה בכלי ראשון בשילהי דע"ז (דף עז) דרש ר"א נעוה ארתחוה וכן פירש בערוך בית שאור כיון דחריף הוא הוי כרותח ובלע ואין משתמשין בו אלא בהגעלה ונראה ריחים שטוחנין בו חרדל בשכר חימוצו קשה וצריך להגעילו אם חפץ לטחון בו חרדל לפסח וחרדל שבא בקערה טחון אסור לאוכלו בפסח דחריף ובלע ורבותיי זצ"ל מ"כ בשפירא רבינו שמריה ורבי' אברהם ורבינו יהודה אוסרין אפילו אם יגעילנו מחמת שאור הבלוע בו שמא נתחמצה העיסה כשנשתמש בה ודווקא אגני חוזא דתדירי אסירי אגני אחריני שאין רגילין כי אם פעם אחת בשבוע לא אסרי. וכן פי' רבי' יב"א וקערות גדולות או לוח שנושאים עליו מוליאתה של בשר או של גבינה ילבן אבנים באש ויניח על הדף או בקערה גדולה שאין יכול להכניס בכ"ר יניח אבנים מלובנות וישפוך עליהן מים רותחין וירתיחו בכ"ר זהו הגעלה כשירה. וכן יעשה לחבית שתסס בו שכר שעורים ילבין אבנים וישליך בחבית וישליך עליהן מים רותחים הוי ככ"ר וכשר אבל אגנות שלוקחין מים חמים ביורה בולע חמץ ומגעיל ועוד פי' מצה חמין אין משתמש בה דדמי להא דאמרינן בפסחים בפ' כיצד צולין (דף עו) ובפ' בתרא דע"ז (דף סו) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור ותיבה שמשתמש חמץ חם מניח בה מצה חמה כדמשמע בפ"א דפסחים (דף ז) גבי פת שעיפשה או דף של נחתומין שעורכין עליו אין נותנין מצה לא עיסה ולא אפויה דהוי כבית שאור

רנח כלי מזופף שקיבל חמץ די לו בעירוי ג' ימים ואמרינן בירושלמי בשילהי כל שעה אמר רבי אמי אילין גבריא דכותחא ממלא אותן ג' ימים מע"ל ואם אינן מזופפין מגעילן הסכינין שף אותן בריחים או במשחז' ומגעילן כדאמר בפ' כ"ש הני סכיני דפסחא הילכתא אידי ואידי ברותחין בין קתייהו בין פרזליהו מאחר כשקבל הוי שעת היתר אבל סכין של ע"ז שקיבל בשעת איסור קיימא לן בפ' הכל שוחטין (דף ח) צריך ליבון משום הני דאמרי' בספרי בפ' מדין ובתוספתא דע"ז הסכינין מלבנן ולמה צריך להגעיל סכין בפסח