הרוקח קטז

רבי' האי וכל הכלים שמגעיל אגב דטרידי למיפלט חמיצי ולא בלעי דאמר גבי סימנים בפ' הכל שוחטין יורה קטנה צריך להגעילו המחבת שמטגנין בה בצק דאמר בתו' דע"ז היורות ומחמי חמין הטיגנין והקומקמוסין מגעילן ברותחין והמחבת אע"פ שמדבק פעמי' בצק באמצעו לדפני המחבת ונאפה שם מאחר שהוסר וההיא שעתא שנדבק היתירא בלע וליתיה לאיסוריה בעין די לן בהגעלה כדמשמע בשילהי מס' ע"ז. רבי' שמריה כאשר קבל מר' יב"א הלוי גרסי' בפ' כל שעה (דף ל) סוף גמרא חמץ של נכרי אמר רב אדא בר אהבה אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה ופי' רבי' זצ"ל אגני דמחוזא הואיל ותדירי למילש בהן תדירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי מפני שבני מחוזא עשירים היו והיו אופין בכל יום פת חמה ואוכלין ובכל יום עיסה חמוצה באגני דידהו הלכך כבית שאור ממש דמי ואסירי מכלל דאגני דבשאר מקומות שאין מחמיצין בהן העיסה אלא פעם אחת בשבוע כוו שאנו עושין משמע שיכול להשתמש בהן עיסת מצה ואין להורות היתר מפני שהעולם נהגו בהן איסור. קונין עריבות מיוחדות לפסח מתוך דברי רבינו שמריה מורה צדק הורה דאין הגעלה מועלת לבית שאור והראה לנו הלכה למעשה שהיה לנו אגן אחד של עץ שהיה מיוחד לקיבת חלב ומניח הקיבה בתוך אותו האגן להעמיד בה חלב לגבן וכאשר היה מולח הגבינות מאותו מלוח היוצא וזב מן הגבינה היה מוסיף על הקיבה וממחה בתוך אותו האגן. ומפני שמורי בעל מעשים היה וכשפירש לנו ההלכה אמר אני רוצה להראות שאין הגעלה מועלת לא לבית שאור ולבית חרוסת הדיח ושפשף ונקה אותו האגן יפה יפה ואח"כ הגעילו ולאחר הגעלה יום או יומים נטל חלב כמו שהוא חי ונתן לתוך אותו האגן בלא כל דבר המעמיד ומיד לשעה נחבץ אותו החלב כאלו נתן לתוכו המסן ואמר לנו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו חוץ מבית שאור שחימוצו קשה. וגם פי' לנו משתמש בהן מצה ממש ולא עיסה דכיון דנותן חמיצה לתוך הכלי כשהוא מוציאה מן התנור דחמה היא אינו מוציא לבלוע אבל בית שאור כיון שחימוצו קשה כשמוציא חמימות פולט טעמו ואסור כך פי' מורי הישיש וגם מורי רבי' אשל זצ"ל

רנא מחבת שנדבקו סביבי הדביקים בצק מבחוץ ותקנו בה מאכלות כבר שרפם באש ומותרת. מחבת שמצופה בחתיכות נחשת במקום שהיתה נקובה אין מכשירין לפסח

רנב מזלג שלוקחין בו בשר צריך להגעיל. קדירות של מתכת יגעיל כפות בין של עץ בין של מתכת יגעיל בכלי ראשון כדאמר בפ' כל שעה אמר רב הונא בריה דרב יהושע עץ פרור מגעילה ברותחין ובכלי ראשון אם הן של קרן יגעיל כקתיהון דסכיני קערות של עץ או של מתכת מגעילן בכלי ראשון לפי שלפעמים כשמתבשלין לחם או דגים מכסין בקערה המחבת המרותחת. ויש לו להגעיל כל קער' לבד ולא יניחם בסל להגעילם בפעם אחת אע"ג דאמר גבי טבילה בחגיגה בפ' חומר בקדש כלי שמלאו כלים והטבילן טהורין ובפרק ו' דמקוואות דלי שמלאו כלים והטבילן טהורין. דווקא לגבי טבילה ולא לגבי רתיחה. ופעמים שמן הקדירה המרותח' שופך בקערה וקיימא לן כירושלמי דפ' כירה גבי האילפס והקדירה שהעבירם מרותחים

רנג עירוי דעירוי ככלי ראשון ותו מפ' בתרא דע"ז דרש רבא נעוה ארתחוה והיינו ששופך מכ"ר על הגת ותו בזבחים בפ' דם חטאת תניא וכ"ח אשר תבשל בו ישבר אין לי אלא בישל בו עירה לתוכו רותח מניין ת"ל אשר בו ישבר הוי עירוי ככלי ראשון לבליעה ואמרינן בתורת כהנים כלי נחשת מניין ת"ל אשר בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים ואם הקערה גדולה שאין יכול להכניסה ביורה ישפך מן הרתיחה עליה

רנד כיסוי הקדירה יגעיל בכ"ר ואם אפה עליה בצק צריכה ליבון. קדירות מתכת יגעילנה. קדרי כפה שפוד ופתילה כפה הוא פך ויש שקורין קדרי נפה הם