הרוקח קא

מעליהם וה' אתנו סר צלם מעליהם בגימט' ס"ר שנ"ה למי שסר צילו לא יחיה שנה לפי שכתוב בצל ידי כסיתיך ובצל כנפיך תחסה והשדים מצויין אצל צל של לבנה כדאמרינן בפרק ערבי פסחים (דף קא) אצל הצל עוברים על לא תשיג גבול רעך ואותם מזיקים הם של אש וברד. על כן קטנים הניזוקין בלבנה יש להם חמימות וקרירות ושילשול ומועיל להם הלחישות ולזה מועיל גודל ימין בשמאל וגודל של שמאל בימין ובזה מתהפכין פיסת יד על מזלו של מעלה אז מגינים על האדם למטה שדומה למזלו למעלה זהו בצל ידו החביאני ובצל ידו כסיתיך ובצל כנפיך תסתירני ובצל כנפיך יחסיון ובצל כנפיך אחסה ובצל כנפיך ארנן בצל שדי יתלונן לומר לפי שהשדים שרוים בצל האילן שיש לו ענפים מרובים ובצל הלבנה וכתיב ונהורא עמיה שריה עליך יזרח ה' באור פני מלך חיים ומסכך בזהר רחב כפי המזל שדומה לפרצוף מטה ומקיפו בכנפי זהר ושם חביון עזו למה לפי שלפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו וזהו מאחז פני כסא פרשז עליו עננו אז השדים יראים להזיק לפרצוף של מטה ומזלו למעלה ובעוד שמזלו מאור שלו למעלה יחיה זה של מטה זהו ויברא אלהים את האדם בצלמו הוא מזלו למעלה בצלם אלהים בר"א אותו זכו"נ מאור. אבל כבה אור למעלה כבה אור למטה לכך כשראה משה מזלו כבה למעלה כתב בדמע וימת שם משה עבד ה'. קיימא לן בפ' לולב וערבה (דף מד) ערבה הלכה למשה מסיני הכל מודים שאין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב ואין צריך לברך על הערבה שמנהג נביאים היא. מה ראו ראשונים מסדרי העיבור לדחות ראש השנה אם בא יום א' דוחין על יום ב' שאם היה ראש השנה יום א' היה הושענא רבה ביום ז' בשבת ולמה דוחין משום ערבה ואמרי' התם ערבה בז' מאי טעמא דוחה שבת טפי משאר יומי ומשנינן לפרסמה שהיא מן התורה שבעל פה דין נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ומאחר דלא ידעינן קביעא דירחא דחינן מקמה קביעא דירחא. ולמה ערבה בהושענא רבה לפי שהערבה גדילה על המים ואז נידונין על המים ולא היה יום מרובה בקרבנות כז' של סוכות שבו עובר בבל תאחר על נדרו אם עבר החג ובעון נדרים גשמים נעצרים נשיאים רוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר לכך רוח צפון תחולל גשם וכתיב אמת מארץ תצמח וגו' וכתיב הרעיפו שמים ממעל ושחקים וגו' בעבור אמת שמדברים בארץ לכך בסוף כל נדרים יושב בדין על המים לכך סמך לסכות איש כי ידר נדר לה'. שיושב בדין אם לא עברו נדריהם נותן להם מים מדה במדה שדיבור נקרא מטר ופיהם פערו למלקוש יערוף כמטר לקחי. אם יתן נדרים בעתו ונתתי מטר ארצכם בעתו ומביאים קרבניהם בהושענא רבה אז הכרוז יוצא פן יעברו בל תאחר והיו קושרים הבהמות בענפי ערבה אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח ואומר רבונו של עולם מה שנדרנו הבאנו והענפים שאסרנו בידינו הם הואיל ולא עצרנו מתת גם אתה אל תעצר הגשמים. נדר תלוי ברוח פינו ישב רוחו יזלו מים. נדר תלוי בקול קול ה' על המים עשינו מה שצויתנו כשם שזאת גדילה על המים כך תן לנו מים ועושין יום גדול שהוא סוף שנה ואומר הושיעה את עמך וכו' על שם זה היו קורין אותו הושענא רבה. וביום ח' כתיב לבד מנדריכם וכל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ובנסכים רמוז מים הרי שהיה דן על המים עבור נדרים ורמוז למעלה מים. ולפי שזה היום גדול בעיני כל והכל נודרים והכל צריכין לגשמים והיו נוהגין לאחר שלא היו מקדשין החדש על פי הראייה לעבר כדי שלא יבא הושענא רבה בשבת כי היו בוכים ומתחננים על המים לכך לא יתכן בשבת. ואם כשיבא בשבת היו נדחה ופעמים שתי שנים זה אחר זה בשבת וישתכח לגמרי לפי שאינו מן התורה והעם היה מצטערין כל השנה שלא התפללו עבור מים ולא היו שואבין מים בכלי שיר ובשירים כי אם בהושענא רבה כי היו יראים שמא יש ביניהם שנדרו ולא שלמו והיו ממשכנים אותן כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה ומתחננים בבכי ויש המתעצים וכתיב ושאבתם מים בשכון. ומקיפין ז"פ כנגד ז"פ שכתוב בתורה ענן ואד יעלה מן הארץ שנקראת ז' שמות הענן וכתיב ונתתי גשמיכם בעתם למטר השמים תשתה מים ונתתי מטר ארצכם לתת מטר ארצך יערף