ריטב"א על יבמות סח:

א"כ לימא קרא היא בקדשים לא תאכל מאי בתרומה ש"מ תרתי פי' א"כ דקרא לא אתא אלא לנבעלה לפסול לה שפסלה אפי' בתרומ' לימא קרא היא בקדשי' לא תאכל וכל קדשי' במשמע מאי בתרומת הקדשים הא ודאי למדרשיה ביה קרא כפשטיה דכי תהיה לאיש זר שנשאת לישראל שלא תאכל עולמית במורם מן הקדשים דהיינו חזה ושוק ואעפ"י שחוזרת לבית אביה וכ"ת ודילמא כולי קרא להכי הוא דאחא ונבעלה לפסול מ"ל י"ל א"כ לימא קרא לא תאכל שלמים א"נ בקדשים ומוקמי' בשלמים בתרומת הקדשים למה לי ש"מ תרתי ולשון הגמרא כולל שתי אלו ודוק:

כוליה בת קרא יתיר' הוא פרש"י ז"ל דהא כתיב לעיל מיניה וכהן כי יקנה נפש ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ומצי למכתב וכי תהיה לאיש זר פירוש לפי' דכי כתיב וכי תהיה לאיש זר הוא קאי על יליד ביתו הכתוב למעלה שכולל בניו זכרים ונקבות ואם תהיה הנקבה לאיש זר שלא תאכל בתרומה קמ"ל. וא"ת והא כיון דנבעלה לפסול לה זונה היא כדאית' בפרקין דלעיל איזו היא זונה גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות וזונה פסולה לכהונה כדאיתא בקרא בהדיא י"ל דסוגין הכא אליבא דר' אליעזר דאמר התם זונה כשמה והא דנקטי לה סתמא ולא אמרינן הניחא לרבנן אורחא דתלמודא הוא בהכי:

גלויי מילתא בעלמא הוא פרש"י ז"ל דלאו למימרא דילפי' איסורא דכהונה מתרומה אלא דכיון דפסלה רחמנא לתרומה משום קדושת כהונה ממילא שמעי פסול לכהונה וה"ק בתרומה קדושת כהונה לא תאכל ובכלל זה פסול לכהונה וי"א דדרשי' לא תאכל לשון תשמיש כדכתב אכלה ומחתה פיה ואינו נכון מדלא מפרש לה בגמ' והנכון כדפרש"י ז"ל:

ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות פי' דכיון דקרא סתמא כתיב אוקמי' בחמור שבפסולי' כגון חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד אבל לא בלאו גרידא שאין איסורן חמור ומיהו בחייבי מיתות ב"ד בלחוד לא מוקמי' לה דסברא הוא דלגבי הא חייבי כריתות ראויים ליפסל כחייבי מיתות ב"ד:

כי תהיה אמר רחמנא הנך דאית בהו הוייה פי' כגון חייבי לאוין דאלו חייבי כריתות ליכא מאן דאמר דתפסי בהו קדושין וכתב רש"י ז"ל דל"ג לאפוקי חייבי כריתות דאע"ג דהכא ליכא למשמע אלא חייבי לאוין דהוייה ולא ילפי' מיניה חייבי כריתות שאין מזהירין מן הדין מהא דלקמן נפקי לה חייבי כריתות מדכתיב כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושין בה וכדנפקא לן מהתם עכומ"ז ועבד ה"ה חייבי כריתות נמי אין להם בה אלמנות וגרושי' ובחדא ממעטי' עכומ"ז ועבד וחייבי כריתות דהא שקולי' הם בדרשא דקרא דהי מינייהו מפקת כיון שהן שוין והכי סוגיין בכולי תלמודא דחייבי כריתות משוי להו זונה ופסלי לה ולית לן למדרש דכי תהיה לאיש דאתא לאפוקי חייבי כריתות דא"כ סתרי קרא אהדדי. והא דפרי' עכומ"ז ועבד דלאו בני הוייה נינהו לא ליפסלוה ה"ה דמצי למנקט חייב כריתות אלא משו' דמילתא דר' יוחנן דלעיל איירי בכותי שהוא עכומ"ז וכן בנתין ובמתני' תנן העבד פוסל משום ביאה כל זה מיסודו של רבי' ז"ל ועיקר: