ריטב"א על יבמות סט.

כוליה ובת קרא יתירא הוא. ק"ל דאע"ג דיתיר הא צריכא ליה לכדרבי אבא בשלהי יש מותרות ונ"ל דה"ק דכיון דמיותר הוא לדרשא ולא אתא לגופיה כלל אפי' רב מודה דדרשי' בי' וי"ו יתירא לדרשא דדרשי' מיניה כל מאי דאפשר:

ומאי כי תהי' לאיש כי תבעל פי' דר"ע ליכא לפרושי בהוייה דקדושי' דהא לדידיה אפי' בחייבי לאוין אין כאן הוייה. וא"ת והא איכא חייבי עשה לר' סימאי. וי"ל דקושיין לר' ישבב. וא"ת והא איכא חייבי לאוין דלאו דשאר והא דפרכי' לה סתמא ולא אמרי' הניחא כבר כתבנו דאורחא דתלמודא היא:

מה כ"ג באלמנה שזרעו פסול וכו' עד בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'. ק"ל דאנן דומיא דכ"ג שזרעו פסול לכהונה דרשי' ומהאי קרא לא מוכח אלא דבנו של מצרי שני כשר לקהל יש' אבל אכתי אימא לך שהוא פסול לכהונה וי"ל להא נפקא לן לר' יוחנן בקדושין שהוא כשר לכהונה מדכתיב כי אם בתולה מעמיו בתולה הבאה מב' עממים והכא לא דייק תלמודא ונקט חד קרא חלופי קרא אחרינא דהכי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי וכדכתיבנא לעיל:

וא"ת ולר"ל דאמר התם דזרעו של מצרי שני פסול לכהונה מאי איכא בין ת"ק ור' יוסי וי"ל דר"ל דומיא דכ"ג מה כ"ג זרעו דאלמנה בפגום שבהם שהרי הולד כמו האם אף כל שזרעו בפגום שבהם לאפוקי מצרי שני הבא על בת ישראל שכשר לבא בקהל ישראל מיהא שאינו בפגום שבמולדיו דהיינו אביו אלא מאמו הכשרה והכא לא בעי למנקט אלא דרשא דר' יוחנן דהלכתא כוותיה: