ריטב"א על יבמות כט:

הכא נמי דהתירא קני דאיסורה לא קני פי' כשעשה מאמר במקום התירא שהיה יכול לכנוס כמתניתין דהכא קני אבל במקום איסור שלא הי' יכול לכנוס כמתני' דלעיל לא קני וא"ת ור' אבין היכי לא חזי לה להך פירכא ולדידי' היכי הוה ניחא י"ל דאיהו סבר דאלו הוה קני בדהתיר' קנין גמור קונה הוה כדאיסורה לדחות צרה מיהת:

רב אשי מתני' הכי אמר ר' אליעזר לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחיי' גמורה וצרת' חליצה נמי לא בעינן אלא דוחה ומשייר ופרש"י ז"ל דלא תימא דצרתה אשת הב' שנפלה לו ונעשת צרתה בזיקא תדחה לגמרי ולא תצטרך לגמרי חליצה אלא דוחה לענין שאין אותה צרה הבא על בעלת המאמר אוסרתה עליו ואילו רצה יכנוס לבעלת המאמר ותצא הלזו משום אחות אשה:

אלא דוחה ומשייר הוא דלא בעינן שנייה לשוק קודם כניסה של זו אינה ניתרת אלא בחליצה ואתא רבין וסייעיה ממתני' דלעיל והדר פרכי ליה ממתני' דהכא דקתני אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דמשמע דלאלתר יוצאה משום אחות אשה גמורה בלא שום חליצה:

וגרסת רש"י ז"ל אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו יבמה דלא חזיא לכולהו חזיא למקצת ופרי' ז"ל דלעולם מאמר דוחה דחייה גמורא ודקא מייתו ראיה מדקתני יקיימו האחד לכתחלה שאני התם דיבמה דלא חזיא לכולהו מילי דיבמה כי התם דאסירא ליבם לא חזיא למקצתייהו דהיינו לעשות בה מאמר אבל יבמה דחזיא לייבום חזיא למאמר נמי והקשו עליו דא"כ לר' אליעזר דאמר דוחה ומשייר אשת הב' הבא עליו עולה לחליצה מן התורה ואינה עולה לייבום וזה אי אפשר ועוד דא"כ מתני' תיובתיה דר' אבין דאיהו קאמ' שדוחה להתיר בעלת מאמר לכנוס לאלתר ואלו מתני' קתני שאינו דוחה לכתחל' לא יכנוס והיה לן למפרך ואלא מאי דוח' ומשייר וזה יעש' מאמר ויכנוס וזה יעשה מאמר ויכנוס ועוד דמרן ז"ל גורס אלא יבמה דחזיא לכולהו וכו' ולא אשכחן בעיקר נסחי דגרסי אלא. ועוד דלפרושי יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו היינו הא דאמרי בלישנא דגמ' קמא מאמר דהתירא קני דאיס' לא קני ואמאי לא שנינן הכא כלישנ' דגמ' כיון דהענין אחד הוא לכך פירש דהכי קאמר לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחייה גמורה וצרת' שנפלה עמה מבית א' חליצה לא בעיא כשם שאלו כנס ממש לבעלה המאמר דהא ליתא אלא דוחה לצרתה זו שלא תתייבם מן התורה ועדיין משייר בה שצריכה חליצה להתירה לשוק אם באת לינשא קודם כניסת בעלת המאמר וסייעיה רבי אבין ממתני' דאמרינן ב"ש יקיימו אין לכתחלה לא. ואס"ד דלב"ש מאמר דוחה דחייה גמורה לצרתה שהיא עמה מבית א' היכי לא מהני למדחי צרת אחות שנפלה עליה מבית א' לסלוקי זיקתה להתירה להכנס. ופרכינן לר' אבין והא תנן בהדיא בש"א אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה בשלמא בעלת המאמר דוחה אחותה הבאה עליה מבית א' דחייה גמורה בלא שום שיור דהא קתני אשתו עמו מכלל דשריא בעלת המאמר לגמרי ועוד מדקתני ותצא הלזו משום אחות אשה ומשמע תצא לגמרי בלא שום חליצה אלמא אין שיור בבעלת המאמר וא"כ היא הנותנת שתדחה שיש עמה בבית בלא שום חליצה. ופרקינן דלא קשיא דיבמה דבשעת נפילתה חזיא לכלהו מילי דיבמה שראוייה להתייבם מן התורה אלימא זיקתה ולעולם חזיא למקצתייהו לא צריכה חליצה מיהת ולא תדחה משום מאמר דאידך כגון שנפלה עמה צרה דהוה חזיא לכלהו וכגון ב' אחיות שבאו מב' בתים דאורייתא כל חדא מינייהו חזיא לייבום הלכך לא פקעה זיקת דידה משום מאמר חברתה אבל יבמה דבשעת נפילה לא חזיא לכלהו מילי דיבמה כגון אשת הב' שנפלה עליו אחר מאמר של אשת הראשון דודאי אינה עולה לייבום וכיון דכן לא חזיא למקצתייהו כיון שלא עלתה ליבום מפני מאמרה של זו אם לא תעלה לחליצה:

ה"ג בעי רבה ול"ג רבא דהא הכא אמרו דארוס' בעלמ' עדיפ' לענין ירושה משומר' יבם ואלו רבא אמר לק' בפ' החולץ (דל"ט ע"א) גבי שומר' יבם שמתה מאמר לב"ש עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק הנכסים עם יורשיה אלא ודאי דה"ג ורבא ואביי נמי פליגי עליה התם דסבר לה כרבה רביה דהכא:

השתא ארוסת בעלמא תני ר' חייא אשתו וכו' עבד בה מאמ' מיבעי' פרש"י ז"ל בעלמא דהוי קדושין דאוריית' ואינו מחוור דהא ארוסה דהכא נמי לב"ש מדאורייתא קא קני לה כדפי' בירושלמי שאם לא כן היאך דוחה צרתה במשנתי' בלא שום חליצה ועוד הא אמרי' בפ' כיצד (די"ח) ולאפוקי מדב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצה נמי לא בעיא ולקמן נמי אמרינן דכוות' אלא מאמר לב"ש קונה הוא דבר תורה אלא שאינו גומר בקדושין ואין סוקלין על ידו כדאמרינן בנדרי' דר' אליעזר מודה הוא שאינו גומר בה ואין חייבין עליה משום נערה המאורסה והיינו ק"ו דעבדי הכא לענין ירושה דהשתא קידושין דעלמ' שהן גורמים לחייב על ביאתה אינם מורישים יבמה שאינן גורמי' מיבעי':

ולא מטמאת לו פרש"י ז"ל אינה צריכה ליטמא לו ויש לפרש אינה חייבת ליטמא לו דמצוה ליטמא לקרובים אלא אם נאמר דבני אהרן ולא בנות אהרן אכול' פרשה קאי ואפילו על עשה דלא יטמא ובמסכת כתובות פירשנו:

או דילמ' אירוסין עושה ובעינן מסירה לחופה פי' שאינו גומר בה בביאה לחודה בלא חופה:

שאני אומר כל העושה מאמר ביבימתו פרח' ממנו זיקת יבמין פי' פרח' ממנו תורת יבם שקונה בביאה לחוד בעל כרחה ואפי' בלא חופה דה"ק קרא יבמה יבא עליה או ולקחה לו לאשה בכסף כאשה דעלמא:

מאי פי' מאמר נשואין עושה ובמקום חופ' קאי וה"ק קרא כיון שלקחה בכסף מאמר נעשית לו כאשה להיות במקום חופה וקונה אותה לגמרי אם יבמה או אירוסין עושה וה"ק ולקחה בכסף צריך לעשות מעשה אשה דהיינו חופה קודם ויבמה:

ת"ש שומרת יבם וכו' ר' יהושע אומר לא' ולא לשניים ופרישנא טעמ' משום דבתרי זיק' ופרש"י ז"ל דלא ידעינן להי מינייהו רמי' ואפילו שניהם כא' אין הפרתם הפרה דחלישה זיקתם והקשו עליו דהא אתמר עלה בדוכת' במסכת נדרים (ד' ע"ד) ר' יהושע סבר יש זיק' ומיהו אין בריר' כלומר כי אפי' כנסה אחד מהם לא אמרינן יש ברירה למפרע שזה היה ארוס שלה ולפי טעם זה יפרו שניהם ביחד ממה נפשך דהא לא מהם זקיק' ואינה קושיא דר' יהושע לאו משום דבעלמא אין ברירה אתי עלה דאפילו תימ' יש ברירה בעלמא לא סגי לן הכא דאיהו סבר דאנן בעינן ברירה גמור' בשע' הפרה שיה' מבורר ומאיזה כח נדרה מופר וכדכתיב אשה יקימנו ואש' יפירנו:

אלא לר' אליעזר נהי דסבר יש זיק' בשלמא לחד מופר אלא לתרי אמאי פירש רש"י זכרונו לברכה נהי דיש זיקא ואפילו בתרי מיהו יפרו שניהם מבעי ליה ולא קשיא ליה אמאי לא מתרצינן כדתרץ רב נחמן לקמן יפר בשותפות והכי פרכינן לה הכא בהדיא לד"ה דהא רב נחמן על האי קושיא ופירוקא דיליה קאי בסמוך וי"ל דהתם כיון דעבד מאמר חשבי היבם עיקר והאב טפל ומודה דמתניתין דיבם בלחוד מיירי ויכול למתני יפר משום ארוס כלומר יפר חלקו אבל הכא משום חלקו הארוס הא' לא הוה ליה למיתני יפר כיון ששניהם מפירין ובתרוייהו מיירי דכל חד וחד אלים לחבריה וי"מ אלא לתרי אמאי ואפי' שניהם ביחד האיך מפירין דהא אין ברירה ובמקום אחר פרשתי' בס"ד:

אי אמרת בשלמא נשואין עושה. משום הכי מפר תמיהא מילתא דהא אביי ורבא גופייהו אמרי לעיל דאפי' תימא נשואין עושה אינו מפר מק"ו מארוסה דעלמא והיכי פשיט הכא דמפר וי"ל דהאי ת"ש תלמודא קאמר ליה למיפשט בעיין ולמיסתר סברת אביי ורבא דתפשוט מהכא דנשואין עושה היכי מצי מפר והתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה פי' כשיש לה אב ואם אין לה אב אין הארוס מפר לבדו שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה דהכי אסיקנא התם אליבא דהלכתא וא"ת ולימא ליה דהכ' כששהתה ל' יום דהא תנן בוגרת וששהתה ל' יום ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה במזונותיה יפר י"ל דההיא בבעל אבל ביבם מודה ר' אליעזר שאינה אוכלת משלו אלא אם עמד בדין לפטור או לכנוס שפוסקים להמזונות משלו אם ברח וכדאיתא במסכת נדרים אבל הכא במאי עסקינן כגון שעמדה בדין ופסקו לה מזונות פי' והשתא דאתית להכי י"ל דאפילו בשלא עשה מאמר אתיא מדר' פנחס כדמפריש ואזיל וכדפרש"י ז"ל והא דרב פנחס פירשתיה במקומות הרבה בס"ד: