ריטב"א על יבמות כט.

הא דתנן וא' מופנה ה"נ צריך למתני ולאחת נשוי נכרית דקא תני לה במופנה שאין לו צורך כאשתו בזה למעוטי הך דר' יהושע דלא עבדי' כוותיה אלא או כר"ג או כר' אליעזר פי' דאיפליג בפ' ב"ש בב' אחים נשואין ב' אחיות יתומות א' גדולה וא' קטנה ומת בעל הגדולה בלא בנים ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן ור"ג סבר אם מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדי' ותצא הלזו משום אחות אשה ורבי יהושע אומר אוי לו על אשתו ועל אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה והקשו בתוס' היכי אמרי' דעבדי' אליבא דב"ה כר"ג דהתם והא טעמא דר"ג משום דאין זיק' ומותר לבטל מצות יבמין וב"ה אמרינן דמתני' דלעיל אם כנסו יוציאו וטעמא דההי' מתני' או משום דיש זיקה או משום דאסור לבטל מצות יבמין כדאיתא בריש פרקין ותירצו דאנן ה"ק דמיהא מתני' דהכא מפקינן מדר' יהושע ולית לן למעבד התם אלא כר"ג או כרבי אליעזר ואת"ל דטעמ' דר"ג דהתם משום דכי גדלה גדלי קדושין בהדה שפיר אפשר למעבד כר"ג ולכשת"ל דטעמא דר"ג כדאסיק' התם משום אחות אין זיק' ומותר לבטל מצות יבמין לא עבדי כר"ג ממתני' דלעיל דק"ל ועבדי כר' אליעזר:

א"ר אליעזר לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור וא"ת ומנא תיתי לן דנימא הרי י"ל מטעמ' דאמור בירו' יבמה יבא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זו המאמר והוה ס"ד שהקישן הכתוב כשם שהביא' גומר' כן המאמר גומר קמ"ל ר' אליעזר דלא וטעמא כדאמור התם בירושלמי יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עיכבה כל הפרשה לייבום לומר לך ביאה גומרת בה ואין מאמר גומר בה ואי ס"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה וא"ת והא איכא למיחש דילמא אדקני האי מיית אידך ומבטלא מצות יבמין יש לומר דר' אבין סבר דטעמא דמתני' משום דיש זיקה אבל למיתה לא חייש א"נ שעושין שניהם יחד ע"י שליח שלהם דכולי האי לא גזרינן דליגזור הא אטו מייבם ואח"כ חולץ כיון דהשתא לא עבדי ייבום כלל וא"ת היאך אתה אומר זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר וקונה דהא שנייה לא משתרייא כיון שנאסרה משעת נפילה וכדר' יוחנן נימ' רבי אבין לית ליה דרב יוחנן רבי' וס"ל כרב וי"ל דהא דקתני וזה יעשה מאמ' ויקנה לאו דוקא אלא למישרי הראשונה מיהת וא"ת א"כ לימא ליה דגזרי למישרי ראשונה אטו שנייה לכתחלה מיהת י"ל דאיהו משמע ליה יקיימו אין לכתחלה כלל כלל לא ואפי' כשעשה כבר א' מהם מאמר בשנייה ויש אומרים דה"ה דמצי למיפרך ליה דמתני' משום גזירה אלא דניחא למיפרך ליה מראי' דיליה גופא וליטעמיה דידיה ונכון הוא אבל אין צורך לכך והאי דפריך לעיל בפרק כיצד דשורת הדין כי הב' יכול לכנוס לאלתר אלא שגזרו בו דשמא יבא לכנוס בתחלה קודם מאמר: