ריטב"א על יבמות ל.

ואפילו בחד אחא פי' דהכא ליכא אלא יבום א' דנשוי נכרית דאילו אידך הנשוי אחותה לא רמיא קמיה כלל ומיהו אליבא דהלכתא דקי"ל יש זיקא כי לא עשה בה מאמר נמי חולצת ולא מתייבמות דהויא לה צרות אחות אשה בזיקא ומיהו בסיפא אפילו למ"ד יש זיקא דוקא שעשה בה מאמר הא לאו הכי נכרית מתייבמת דבחיי האב שמת עתה ראויה נכריות לכ"א מהן ומשום דמת חד מינייהו לא איתסר לאידך כלל והא דפרכינן בגמ':

הא תו למה לי השתא וכו' ולדידיה ודאי בתרוייהו מאמר וקתני דוקא ותרוייהו שוו:

השתא ומה התם דאחות אשה הויא צרה לנכרית פי' דנכרית עיקר נשואה ואחות אשה באה לעשות לה צרה והמאמר אסרה כ"ש הכא דאחות אשה עיקר נשואה דאוסרת נכרי' שהיא טפלה והא דלא משני דזו ואין צריך לומר זו קתני משום דקתני לישנא אריכתא תרי זימני ג' אחים נשואין והוה ליה לערבינהו בחדא מתני':

ומשנה לא זזה ממקומה פי' לפי שהיתה שגורה בפי התלמידים ומהאי טעמא לא כלל לאחרת עמה בחדא מתני' ולא לשבושי גרסת משנה זו שהיו רגילים בה כבר:

אבל הכא דלא אידחייא לה בהאי ביתא לגמרי פי' דאגידא ביבם א' אימא כיון דחזיא להו לייבם חדא לאידך נמי אי אתיא ליה שעת הכשר בעוד דאגידא ביה ביבם חבריה קמ"ל דלא ומיהו בזיקא דרבנן וקי"ל כר' יוחנן דאמר לעיל דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה תחזור להתיר' הראשון דרב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ותו לא מידי:

טעמא דגרש ואח"כ מת פי' דגרש בעל אחות ואח"כ מת נשוי נכריות דאפילו מקמי זיקא דנכרית נתגרשה ערוה מן המת ולא היו צרו' אפי' בזיקא הא מת נשוי נכרית ואח"כ גרש בעל אחות את אשתו אסורה פירוש כשימות הב' בעל אחות האחת אסורה נכרית לג' בעל אחות האחרת משום צרת אחות אשה כי כשימות הראשון שהוא נשוי נכרית נעשית נכרית אצל הב' צרה בזיקת ייבום לאשת הב' הזה שהיא אחות אשתו של ג' ולפי' אסירה לג' ודייקינן לה ממתני' מדלא קתני היתירא אלא כשגרשה ב' קודם מיתת א' הא כל שלא קדמו גרושין למיתה אלא שהמית' קדמה לגרושין (אסורה):

אמר רב אשי זאת אומרת יש זיקא ואפילו בתרי אחי כי הנכרית אשת המת נפלה לזיקת ייבום לפני ב' בעלי האחיות וא"ת אנו עושים זיק' באירוסין לעשות אותה צרה אל אשת המגרש לדון אותה לג' בצרת אחו' אשה לאוסרה לו לאחר מיתת ב' ומיהו לא אסרי לה אלא כשחזר המגרש וכנס לנכרית זו אפילו אחר גירושי אשתו דהשתא הובררה לו למפרע ונעשו אשתו של ב' עם היבמה הנכרית צרת זו לזו משעת מיתת הראשון בעל הנכרית אבל אם לא כנסה ומת הב' לא מיתסרא הנכרית על הב' משום צרת אחות אשה ואפילו כשלא גרש הב' אשתו כלל וכ"ש אם גרשה ולא היתה אחות של ב' בשעת מיתתו דכיון דבחיי שני היתה הנכרית זקוקה לשניהם והיה כל אחד מהם ראוי לכונסה משום דמת אחד מהם לא פקע זכותו של ג' וכדבעינן למימר לקמן וכן פירוש רש"י זכרונו לברכה בכאן שמת ראשון ומת בית וכנס לג' לנכרית ומת ובמתני' הכי איתנהו להני תלת מיתה וגרושין וכניס' אלא דקדי' גרושין למית' ואנן דייקינן דכי קדמה מית' כגרושין נכניסה אסורה. עוד הי' נראה דהא דאמרינן דכיון דיש זיקא אם (מת) ראשון וגרש ב' וכנס הנכרית שנאסרה הנכרית לג' כשימות ב' בלא בני' משום צרת אחות אשה דהיינו דוקא למ"ד נשואי הראשון מפילין דבעינן לא כנסה ולבסוף גרש אבל למ"ד מיתה מפלת מת וגרש וכנס מותרות לג' שהרי הב' שבא להפילה לייבום לג' כבר גרש את אשתו הראשונה ובשעת מיתתו אין הנכרית צרת ערוה לג' וכן דעת רש"י ז"ל אבל אין דעת הגאון ז"ל ושאר המפרשי' כדבעינן למימר לקמן:

ופרכינן ולרב אשי קשיא דרב נחמן פי' ולרב אשי קשיא רישא דמתני' אסיפא לפום דוקייא דדאיק תלמודא ודייק רב נחמן לעיל דמרישא דמתני' שמעינן דאין זיקא ואפי' בחד אחא ומשום דרב נחמן קיימינן לדוקיי' דלעיל וקאמר זאת אומרת תלינן ליה כרב נחמן:

אמר לך רב נחמן וכו' (נר' דצ"ל רב אשי) ולאפוקי מדב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור פי' דאע"ג דב"ש במקום ב"ה אינה משנה רצה התנא לעקם לשונו בדבור א' למסתם לן כב"ה אלא אי סבר לה כרב אפי' דפריש לעיל דזו ואין צריך לומר זו קתני ולדברי הכל מיתה מפלת וכנסו ולבסוף גירש מותר:

זו היא למעוטי מאי פי' דלא סגיא דמתני' לא אתיא למעוטי שום דבר לאיסורה מדקתני זו היא ולא עוד אלא דכול' משום זו היא תני לה דאילו גופה דמתניתין פשיטא היא לד"ה וא"ת לרב נחמן למעוטי מאי פרש"י ז"ל דכיון דלרב נחמן אליבא דהאי תנא כנסו ולבסוף גרש מותרת כ"ש מת הראשון וגרש ב' ולבסוף כנס וכי תימא דאתא למעוטי מת ראשון ולא גרש ב' ולא כנסו ומת דאסור' נכרי' לג' מפני שנעשת צרת אשתו של ב' בזיקא והיא עדיין צרתה בשעת מיתתו של ב' ומיתה מפלת הא ליכא למימר דכיון דר"נ סבר אין זיקא אין הנכרית נעשית צרת ערו' בזיקא כלל ונראה מדבריו דלמ"ד יש זיקה שפיר איכא למימר דאסורה נכרית לג' אם מת ראשון ולא גרש ב' אשתו ולא כנס את הנכרית וכן כתב מפורש יותר בסמוך דהא דאמרינן ורבא בשלמא אי סבר לה כרב אשי דיש זיקה זו היא למעוטי מת ולא גרש ולא כנס זו היא גרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דרבא דסבר מיתה מפלת אע"ג דסבר לה כרב אשי דאמר יש זיקא לא מצי למימר כדאמר רב אשי לעיל דמת ואחר כך גרש וכנס אסורה דההיא אתיא כמ"ד נשואין הראשונים מפילין אבל לרבא דאמר מיתה מפלת הא לא הויא נכרית צרת ערוה כשמיתתו של ב' מפלת לג' אלא דייק מתניתין דזו היא למעוטי מת ראשון ולא גירש ב' ואפילו לא כנס דכיון דיש זיקא הרי נכרית צרת אחות אשה בזיקא לג' כשמת ב' ואסורה לו. והקשו עליו ז"ל שא"כ גדול כחו של ב' במותו מבחייו לאסור הנכרית לג' דאילו בחייו ראוי היה ג' זה לכנס' לגמרי ואע"פ שזקוק' לו ולאחיו וזה ברור לד"ה ואף רש"י ז"ל מודה בזה וכדכתי':

ומת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ונק' בדיעבד משום דדינא לסיפא אתא לאשמועינן וכיון שכן אם אתה אומר כי כשמת הב' עד שלא כנס מיתסרא על הג' גדול כחו של ב' במותו מבחייו ומצינו אשה נעשית צרת ערוה לאחר מיתה וכבר אמרו בירוש' שאין אשה נעשת צרת ערוה לאחר מיתה ועוד דהא דתנן לעיל בההיא שאם מת נשוי נכרית ועשה בה מאמר אחד מבעלי אחיות ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת ודוקא עשה בה מאמר שהוא קצת אירוסין הא לא עשה בה מאמר ייבומי מייבמ' נכרי' לשלישי' וליכא למימ' דא"ה (דאה"נ) דאע"ג דלא עשה בה מאמ' וקתני מאמר לאפוקי מב"ש א"כ תרתי ל"ל לאפוקי מב"ש אלא ודאי אפי למ"ד זיקא מת א' ולא גירש ב' ולא כנס הרי נכרית מותרת לג' לגמרי כמו שהית' מותרת לו בחיי ב' והרי כבר כתבו הגאונים ז"ל ורב אלפס ז"ל בכללם דה"ג ולרב' הא ניחא אי סבר לה כר' אשי מהו (זוהי) למעוטי מת ואח"כ גירש ואסור' פי' דמוקי' מתני' כדדייק רב אשי ממש דמת ראשון וגרש ב' וכנס נכרית ומת אסורה נכרית לג' ואע"ג דרב סבר מיתה מפלת לדידיה אפילו כנס ולבסוף גירש נכרית מותרת התם הוא בכונס נכריות דעלמא אבל זו שהיתה אשת אחיהם הראשון כבר הפילה לפני שניהם מיתתו של ראשון אף על גב דבשעת נפילה ראשונה מותרת לשניהם כשבא ב' וכנסה הוברר' לו למפרע למ"ד יש זיקא והוברר הדבר שנאסרה עליו עולמית וא"ת והא כשנאסרה עליו משום צרת ערוה מפני זיקתו וכניסתו של ב' ערוה שלא במקום מצוה היא ולא מיתסרא כדאיתא בפ"ק י"ל שזה דבר למד מדברי האו' נשואין הראשוני' מפילין והא ודאי לדידיה בשעת נשואין צרת ערוה שלא במקום מצוה אלא שהוא סובר שכך דין תורה דכיון דנשואין גורמים זיקת ייבום דבשעת מיתה שתהא שעת נשואין בשעת מיתה ממש ונעשי' צרת ערוה במקום מצוה הכא נמי עשו חכמים שעת זיקתו של ב' שהיתה בשעת מיתת הראשון כאלו אותה (עתה) נופלת מחמת ב' לפני הג' ועשו מיתת ראשון וזיקת ב' ומיתתו של ג' כאלו באין בת א' ממש וכל זה גזיר' ומדרבנן כדי שלא להתיר יבמה שנאסר' מן התור' בנפיל' א' עשו מת גרש וכנס כמת וכנס ולא גרש כיון דכבר הית' שם נפילה מא' אחא ואנו רואי' שם אסור למפרע מזיקא מאותה נפילה ונ"ל שיש ראייה לפי' זה דהא לעיל בסוגיי' פרכינן לרב נחמן וכתב למעוטי כנס ולבסוף גרש דאסורה הניחא אי סבר לה כר' ירמיה ואם איתא דההיא דרב אשי כמ"ד נישואין הראשונים מפילין וכר' ירמיה אמאי אמרי' הכא כדרב נחמן טפי מדרב אשי (דאיהו) נמי אוקמא ולא אקשי' ליה ולא מידי אלא ודאי דההיא דרב אשי אפי' למ"ד מיתה מפלת וכסברא דרב אתיא שפיר. וא"ת א"כ אמאי לא עבדי האי אוקמת' אליבא דרב נחמן ואמאי אמרי דא"כ כר' ירמיה ס"ל וי"ל דלדידיה סבירא כיון דאין זיקא אין איסור חל אלא לאחר שכנס ולא נאסרה כלל משעת נפילת הראשון. ור"י ז"ל ומקצת רז"ל הולכים בשיטה זו אלא שהם אומרי' דבגזירה רחוקה היא לעשו' זיקא ככניס' ולאוסר' מנפיל' ראשונ' ואפילו למ"ד יש זיקא כיון שגרש קודם כניסה דהא זיקא לחודה לא אסרה וע"י שכנס הוא שנאסרה למפרע כשהובררה לזה וכיון דבאותה שעה ליתא ערוה האוסרת ליכא למגזר כולי האי והם גורסים וכן בנסחאו' ישנות ולרבא הניחא אי סבירא ליה כרב אשי זו היא למעוטי מת ולא גרש כלומר ולא גרש לאלתר אלא לאחר שכנס כלומר דהוה ליה מת וכנס וגירש דהשת' גזרינן ודאי ומתסרא לג' בנפילה ראשונה מפני שהובררה לב' ונעשת צרת ערוה דהויא לה כאשת אח שיש לה להיות אסורה לג' מעולם וזה היה נכון אלא דאכתי קשה הא דאמרי' דכיון דפרכינן לרב נחמן מדרבא ולא פרכינן לרב אשי מכלל דההיא דרב אשי אפי' לרבא היא וא"ת מנא אתיא לן לאפלוגי בין רבא לרב אשי בכלו' (כלל) ולענין פסק הלכה קי"ל כמ"ד יש זיקא וסוגיי' נמי לכולה מכליתין כרבא דאמר מיתה מפלת וכיון דכן את"ל דרב אשי פליג אדרב' כפרש"י ז"ל וכדפר"י ז"ל ליתא דרב אשי דהא סוגיין כרבא ולא עוד אלא שהלשון האמור למעלה אינו של רב אשי ואיהו זאת אומרת קאמר דע"כ ממתניתין שמעינן יש זיקא מכיון דלא שרי אלא גירש ואח"כ מת האחות קודם גירושין אסורה ומיהו אפשר דמודה רב אשי להא דרשא דדוקא מת ולא גרש אסורה גם קודם גירושין כדפר"י ז"ל או שלא גרש ולא כנס כפרש"י ז"ל אבל מת וגירש ואח"כ כנס שריא וכן כתב הראב"ד ז"ל וכן כתבו מבעלי התוספות האחרונות ז"ל: