ריטב"א על יבמות כז:

בעלת הגט עדיפא דהתחיל בה בחליצה או דילמא בעלת מאמר עדיפא משום דקריבה לביאה תמיה מילתא בעלת הגט למה יפה כחה משום דהתחיל בה בחליצה אדרבא כיון דהתחיל בה בחליצה איחלש' זיקת' טפי ועוד בעלת מאמר מאי עדיפות' דידיה מפני שקרובה לביאה אדרבא כל שקרובה לביאה איחלשא כח חליצה מינה דאפילו לנפשא לא פטרה ואיפכ' הל"ל בעלת הגט עדיפא שאינה קרובה לביאה או דילמא בעלת מאמר עדיפא דלא התחיל בה חליצה וראיתי שפי' בתוס' ר"י ז"ל דהאי עדיפא לאו עדיפא למעליותא דחליצה אלא עדיפא דמעשה גדול שנעש' בה לאחלושי כח חליצה מינה מי אמרי' דבעלת הגט נעשה בה מעשה גדול דהתחיל בה בחליצה ואיחלשא זיקה ואינה ראוייה לפטור צרתה אע"ג דפטרה נפשה או דילמא בעלת מאמר נעשה בה מעשה גדול יותר שנתקרבה לביאה מדין חליצה וחליצתה גרועה אפי' למפטר נפשה וכ"ש למפטר צרתה והענין נכון אלא דלישנא דעדיפא או בעלת מאמר עדיפ' קשה ועוד דכיון דאמרי' איזה מהן קודמת כי אמרי' בעל גט עדיפא או בעלת מאמר עדיפא עדיפא לקדם משמע לכן נראה לפרש דהכא חליצ' בעלת הגט וחליצת מאמר דשתיהן גרועות גריעות' משונה זו מזו דאלו גריעות' דחליצת בעלת גט היא גריעות בגופא של חליצה דאיחלש לה קצת כיון דהתחיל בה בחליצה מ"מ עושה היא פעולה גמורה בנפשה ומצלא נפשה ובעלת מאמר היא בהפך דכח חליצתה קיים כמות שהיה ואדרבא נתחזק זיקתא טובא וגריעותה דידה היינו לפי שאינה פועלת בעצמה פעולה גמורה ולהכי מספקא לן הי מינייהו עדיף לקדם אם אותה שנתחזק בה פעולתה לגמור בנפשה ואע"ג דחלישה או אותה שנתחזק בא זיקתה וצריכותה אעפ"י שנסתלק כח פעולתה שאינה יכולה לגמור בנפשה ואתא רב אשי ופשט דכיון דחזינן דגט חייל אחר מאמר לגרוע כח המאמר ומאמר חייל אחר גט כי הדדי שווינהו רבנן הילכך חליצותי' גרועות ושוות וכל א' מהן פוטרת לחברתה וכן הלכה:

שיש גט אחר מאמר פי' להצריך חליצה לבעלת הגט ולאסור קרובותיה עליו וקרוביו עליה ולא אמרינן מאמר דכניס' דמי למיפקע דין גט מחברתה ומאמר אחר גט פי' להצריך גט לבעלת המאמר ונפסול קרובות ואע"ג דעביד חליצה בבעלת הגט לפטור לזו ולא אמרינן כיון דעבד בזו גט לפסלן לשתיהן נסתלק דין מאמר אפי' מחברתה ולענין פסק מסקנא דשמעתי' דכל היכא דאיכ' חליצה מעולה לא מיפטרה צרה בחליצה גריעה ומיהו נפשה פטרה כלישנ' בתרא דשמואל דלעיל ואם שתיהן גרועות בשוה אפי' לצרתה פטרה כדאסיק רב אסי וכדאמרו גבי בעלת גט ובעלת מאמר וכל היכא דכי הדדי נינהו חדא פטרה לחברתה וכדפרש"י ז"ל וחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחים כשמואל דהלכתא כוותיה מטעמ' דכתיבנ' לעיל וזהו עיקר הפסק בזה ומוכרח מעצמו וכבר הארכתי עליו בראיו' בחדושי' הארוכי' בס"ד:

אמר רב הונא אמר רב וכו' האי מימרא מיירי שנפלו בבת א' כלו' שנפלה השנייה קודם שנפטרה הראשונה ואסרו כל אחד לחברתה בזיקה דהויא כל חד מינייהו אחות אשה בזיקה ומיהו השנייה נאסרת משעת נפילה בזיקה זו אבל הראשונה מותרת היתה בשעת נפילה אלא שנאסרו בנפילת השניה ובודאי כל שנחלצה או מתה א' מהן פגע (פקע) זיקה ושורת הדין שחזרה חברתה להתירה אלא דר' יוחנן סבר דשניי' שנאסרה משעת נפילה ממש שוב אין לה התר ורב סבר דאפי' שנייה יש לה התר כיון שלא היה איסור' אלא מדרבנן וכדמפרש ואזיל והלכתא כר' יוחנן זו הוא הצע' מחלקותם והא דאמ' רב חלץ לראשונה הותרה חלץ לשנייה הותר' כלומר הותרה לשוק פשיט' היא אלא דנקטו משום סיפא או אפשר דנקט בריש' חלץ לראשונ' או לשניי הותר' כלומ' הותר' היא לבדה אבל צרתה לא פטרה למ"ד יש זיקה מיהת כיון דאית לה חליצה מעולה וכדאמר שמואל לעיל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דרב מודה בהא למ"ד יש זיקא כדאסיקנ' בסוגיי' ובההיא דפ' י"נ והשתא דאתינן להכי אתיא שפיר מאי דאמרינן בסמוך אבל הכא זיקה דרבנן הוא אלמא מימר' דרב דהכא אפילו למ"ד יש זיקה נסיב להו וכנ"ל אבל יש שפי' דרב לסבריה דנפשיה אמר לה דסבר אין זיקא והותרה אפי' צרתה קאמר מדלא פריש תלמודא כדפריש לעיל וזיקה כרבנן דאמרו בסמוך לאו דוקא אלא לאיסור ביטל מצות יבמי' וקרי זיקא והראשון יותר נכון ולא אמר תלמוד' הכא דרב למ"ד יש זיקה אבל הכא עיקר מימר' למ"ד יש זיקה וכ"ש למ"ד אין זיקה לגבי נפשה:

משום דהוי יבמה שהותרה וכו' קשי' לי היכי נקיט טעמ' להתר ראשונ' דאדרבה בהיתר' של שניה אשמועינן רבותא טפי דבדידיה הוה למנקט טפי וי"ל דמשום דאמר אין צריך לו' מתה שנייה נקט טעמא דאצ"ל מאי רבותא דראשונה וממיל' שמעי' לטעמ' דשנייה. והא דאמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שנאסרה וכו' והקשו בתוס' אי מאשת אח שנאסר' בשעת נפיל' מדאוריית' בעו לאותבי' לרב ליתבי ממתני' דלקמן ותירצו דמדרב אדרב ניחא ליה לאקשויי א"כ דאנן לא ס"ד לאותובי' מדאורייתא' דהא ידעי' דלא דמו כלל אלא דס"ד דכיון דאמר רב כל יבמה אע"ג שאין אני קורא בה יבמה עליה מדרבנן קאמר שעשאום כעין של תורה ואי הוה תריץ לן דלא כדאורייתא בלחודא ואשמועי' מאי דמפרש תלמודא לקמן בפרקי' בדוכתא והא דמפרש רב אבל הכא זיקה דרבנן הוא לאו למימר' דר' יוחנן לית ליה הכי דא"כ דזיק' דאורייתא אפי' בחיי שתיהן אין השנייה צריכ' חליצ' וסוגיי' בכולהו פרקי' דזיקה מדרבנן וכדאמרי' לקמן סד"א משום מצוה עביד רבנן אלא דר' יוחנן סבר שגזרו חכמים בזיקה דידהו כעין איסורא דאורייתא דבשעת נפילה:

אחיות איני יודע מי שנאן כלומר זו אינה משנה וכדפרש"י ז"ל וא"ת ולישני ליה דקסבר חליצה פסולה צריכה לחזר כל האחים הילכך שניה' צריכים לחלוץ לשנייה והוי' לה אחות חליצה לכל חד וחד והיכי לא פריך תלמודא דלישני הכי כדפרכי' כל אידך פירכי דבסמוך יש מתרצי' דהא ליתא דהא מצי לחלוץ לצרתה של שנייה ונפטרה שנייה והויא אידך מותר בראשונה דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואע"ג דמתני' לא הוזכרו צרות מ"מ מתני' סתמ' קתני בכל שתי אחיות ואפי' יש ממ"ה (מאה) צרות ואין זה נכון דהא ודאי כיון דבמתני' לא הוזכרו צרות בפי' שפיר מצי לאוקמי כפשטה בלא צרות דהא עדיפא טפי מכל מאי דפרכי' לקמן לימא הכי וכ"ש דעדיפ' מלאפוקי מתני' מבי מדרשא ולומר דאינה משנה אבל הנכון דרבי יוחנן ס"ל דלכולי עלמ' ואפילו למ"ד יש זיקא חליצה פסולה אינה צריכ' לחזר על כל האחים כסבר' דשמואל דלעיל ואילו סבירא ליה כרב בלא ספק היה מתרץ כן וכיון דאיהו גלי דעתיה ודאי כשמואל ס"ל ותו לא פריך ליה תלמודא אלישני הכי ואשמועי' מינה אגב אורחין דהלכתא כשמואל בהא כדפסיק לעיל ושמעינן נמי דליתא למאי דפרש"י דה"ה אקשי' מתני' לרב וס"ל דמשנה זו אינה משנה וליתא דרב מוקים מתני' דקסבר יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים ואע"ג דרב גופיה סבר אין זיקה מ"מ כיון דפלוגתא דתנאי היא שפיר מצי למימר דמתני' למ"ד יש זיקא ועוד דהא בסמוך אמרי' דר' יוחנן מצי מתרץ ליה דטעמ' דמתני' משום דאסור לבטל מצות יבמי' אי לאו דר' יוחנן סבר דלמיתה לא חיישי' וכיון דכן רב דסבר אין זיקא ואסור לבטל מצות יבמי' הא מצי מפרק לה שפיר וזה ברור:

ה"ג ונימא ליה דחליץ לראשונה ברישא ול"ג דחלץ דהא ודאי לא ס"ד דמתני' בדיעבד קתני כלל אלא ה"פ דלימא ליה דכי קתני חולצות מיירי כשבאין לחלוץ לראשונה ברישא כגון שהשנייה חולה וכיוצא בה ופרקי חולצות לכתחלה קתני דמשמע שכך דינו ואין להם תקנה אחרת וכן פרש"י ז"ל ולימא ליה גזירה דילמא קדים וחליץ לראשונה ברישא וא"ת א"כ ר' יוחנן נמי ליגזר דילמא מתה ראשונה ברישא י"ל דר' יוחנן מיירי בדיעבד שמתה שנייה כבר דבהכי ליכא למיחש למידי ומשום אחיו דעלמא לא גזרו אהני אבל במתני' דאיירי לכתחלה איכא למיגזר דאי אמרינן שיחלוץ לשנייה ותתייבם לראשונה דמחליפא לה למילתא דאמרינן מאי שנא הא מהא כן פר"י ז"ל: