ריטב"א על יבמות כז.

ופרכינן והא כלן קאמר ופרקינן כיון דרובא גבי' פי' שחולץ לשתים. כלן קארי ליה פי' החולץ לכלן דקאמר היינו שחולץ לרובן ולרובן קארי כלן כדאמרינן בעלמא העכו"מז כלו וכלו כרובו:

ואי בעית אימא חולץ לכלן ממש משמע פי' ודקא ק"ל על השניה כיון דאפש' דחלץ לה שמעון חליצה מעולה היכי חליץ לה ראובן חליצ' פסול' ומדמיית' לה לההיא דחלץ לאחיות לא נפטרו צרת לא דמו דכי קאמ' שמואל חליצה מעולה בעי למפטר צרה פי' כי התם דלא עבדה יבמה שליחו' דחברת' בחליצה פסולה כל היכא דאפשר לה בחליצה מעולה אבל למפטר נפש' פטר' פי' דלמיפטר נפשה משני יבמין מיפטרה בחליצה הגרוע של א' מהם ועביד ייבם שליחות' לחבריה אע"ג דאפשר לחבריה למעבד נפשיה חליצה כשרה לגמרי מ"מ להני תרי לישני דשמואל תרוייהו מודו דלמפטר צרה חליצה מעולה בעי כל היכא דאפשר ולמיפטר נפשה מב' יבמין הוא דאפליגו כן לישני. וק"ל כשמואל וכהא לישנא בתרא דהוי לקולא דאיסורא דרבנן וחליצ' פסול' אינה צריכה לחזר על כל האחים כשמואל דאע"ג דבעלמ' הלכת' כרב באיסור' שאני הכא דלרב אליבא דנפשיה כשרה דהא סבירא לן אין זיקא ואיהו לא אסר אלא למ"ד יש זיקא וכיון דשמואל דאסר דסבר יש זיקא שרי אשתכח דבין לרב בין לשמואל שריא ולא אסרי אליב' דשמואל מאי דאסר רב אליבא דשמואל דהו' מארי דשמעתתא דיש זיקא:

גופא אמר שמואל וכו' מ"ש חלץ לאחיות שלא נפטרו צרות דהויא לה כל חדא מינייהו אחות אשה בזיקא פי' ואסורה להתייבם וחליצתן גרועה ולהכי לא פטרה צרה ואע"ג דחליצת צרה נמי מגרעת דאיהו נמי אסירה משום צרה אחות זקוקה דהויא לה מדרבנן בצרת אחות אשה מ"מ לתרוייהו לישני דשמואל דלעיל חליצה גרועה לא פטרא צרת חולץ לצרות נמי לא פטרא אחיות מהאי טעמא דהויא לה צרת אחות אשה בזיקא וחליצ' פסול' היא דהשתא סברי' דאיסור אחיות בזיקא וצרותיהן איסור שוה הוא כשם שאיסורן שוה באחות אשה דאורייתא דהיא וצרת' אסורה בכרת משום דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור והשתא נמי הוה ס"ד דלמיפטר צרה לא פטרה בחליצה גרועה ואע"ג דחליצת נרתה נמי חליצת גרועה דהא למאי דס"ד השתא אחיות וצרותיהן איסור שוה ולהכי הוה קשי' לן חלץ לצרות לאה נפטרו אחיות וניחא לן במאי דאמרי' דחלץ לאחיות לא נפטרו צרת ואע"ג ששתיהן גרועות והא פליגי למאי דאמרי' לקמן גבי בעלת הגט ובעל' המאמ' דכל היכא דכי הדדי נינהו שחליצת כל אחד מהן חליצה גרועה פטר' לחברת' אבל י"ל דהשתא הוא דטעי דהוה סבי' לן דחליצת אחיות וצרותיהן גרועו' בשוה ואפילו הכי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות ואקשי' ליה דכיון שכן ה"ה שאם חלץ לצרות לא נפטרו האחיות דמאי שנא הא מהא אבל למסקנ' דפריש רב אשי דחליצת צרות מעילה טפי ולהכי פטרה חליצתן לאחיות הדרי' מהאי סברא וסברי' דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות היינו משום דחליצ' צרו' חליצ' מעולה טפי ולמיפטר צרה לא פטרה בחליצת גרועה דידה כיון דאפש' לצרה בחליצה דעדיפא וכדאמרי' לעיל לתרוייהו לישני דשמואל וזה ברור:

לדברי הכל אין זיקה קאמר הקשו בתוס' דהא בפ' ר"ג פרכי להאי מימרא דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה מדתני' כיצד אמר ר"ג אין גט אחר גט הי' לו שתי יבמות נכריות ונתן גט לזו וגט לזו חולץ לראשונה פי' ונפטר צרתה ומותר בקרובות שנייה שלא נאסרו אלא קרובו' חליצה עצמה ואי משום גט דיהיב לשנייה דהוייא כגרושתו אין גט אחר גט מ"מ קאמר דחלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה וקשה לשמואל:

ופרקי' אמר לך שמואל כי אמרי אנא לדברי האומר יש זיקא ור"ג אין זיקה ותי' דהשתא בהאי תירוצא לא סבירא לן דההי' סוגייא אמסקנא דשמעתין אתמר דפריש רב אשי טעמא דשמואל משום דיש זיקה והאי דלא פרכי' להאי פירוקא קמא מברייתא דהתם משום דדילמא סבי' לן דאמר לך שמואל דאין הכי נמי ור' גמליאל פליג עליה ואיהו דאמר כרבנן ואף על גב דאמרי רבנן התם וחליצה לאחד מהן ולא פליגי על ר' גמליאל אלא במאי דשרי קרובות שנייה דרבנן לטעמי' סבי' להו יש גט אחר גט וחליצה שנייה נמי חליצה גרוע' וכל כי האי גוונא חדא מינייהו פטר' לצרתה כיון דשוות בגריעות חליצותיהן:

אלא צרה דלאה תפטר בחליצה כשרה היא פי' בשלמא למאי דס"ד מעיקרא דיש זיקה ניחא דיחלץ לאחיות אמאי לא נפטרו צרות דמיירי דנפלו בבת אחת וחליצה דכל חדא חליצה פסולה ואע"ג דשוות כפסולה לא פטרה צרתה כנפשה וסיפא דחלץ לצרות נפטרו אחיות הוא דקשי' ליה אבל לדידך דאמרת אין זיקא אנחת לך סיפא דנפטרו אחיות ואי קשיא הא קשי' לן רישא אמאי לא נפטרה צרת לאה בחליצתה דהא חליצת לאה חליצה כשרה היא דאפי' תימא דמיירי כדנפלו בבת אחת דהכי משמע מסתמא כדסברי לעיל מעיקרא מסתמא במימרת רב מ"מ הא אין כאן איסור זיקה דהא סבירא לן השתא אין זיקה וא"ת נהי דאין זיקה הא איכא איסור משום חשש ביטול מצות יבמין והויא כל חדא מחליצותיהן גרוע' וחליצ' גרוע' לא פטרה צרה הא ליתא כיון דאיסורה אינו משום זיקה אלא משום בטול מצות יבמין אבל היא ראוייה היתה לייבום לא חשיב' חליצה פסולה שלא תפטור צרה כיון דצרתה גריעה כמותה:

מאי לא נפטרו צרות דקאמ' אצר' דרחל ופרכי' והא קאמר צרות ופרקי' צרות דעלמא ופרכי':

א"ה חלץ לצרות נפטרו אחיו' אצרה דרחל רחל מי פטרה והא תנן אסור אדם בצרת קרובת חליצתו פי' דכיון דחלץ ללאה מעיקרא הרי הוא אסור בצרת רחל מפני שהיא צרות קרובה חלוצתו ואשתכ' דכשם שרחל אסורה משום אחות חלוצה כך צרתה אסורה משום צרת קרובה חלוצתו והיא חליצת רחל וחליצ' צרתה תרווייהו גרועות ולא פטרי חדא לחברתה למאי דס"ד השתא וא"ת ולימא ליה דחלץ לצרות קתני והוא לא חלץ ללאה כלל אלא לצרת לאה וחליצת צרת רחל כשירה היא דמותר אדם בקרובות צרת חלוצתו וכ"ש בצרתה י"ל דכיון דאמרי' דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות לא מיירי בכלהו צרות אלא בצרת רחל זו ומאי צרות צרות דעלמא היא הנותנות דכי קתני חלץ לצרות לא מיירי בכלהו צרות אלא בצרת רחל בלחוד וצרת דעלמ' קאמ' ומעת' ע"כ חלץ ללאה דאי לא מאן פטר לה דהא לית כאן צרה דידה דליפטר' וזה ברור:

שמואל נמי התחיל קאמר התחיל באחיות לא יגמור בצרו' פי' לא יוכל לגמור אפי' בחליצ' צרות לבדן שאם חלץ ללאה לא תפטר רחל בחליצת צרתה דהא צרתה נמי אסורה עליו וחליצתה גרועה ואין צריך לומר שאין צרת' נפטר' בחליצתו שלה וכל חדא וחדא בעינן חליצה דנפשה:

התחיל בצרות שחלץ לצרת לאה יגמור באחיות דחליצ' רחל כשרה היא דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואין צריך לומר שנפטרת רחל בחליצת צרתה דתרוייהו כשרות נינהו וא"ת והא חלץ ונפטרה קאמר והיכי אמרת דהתחיל ולא יגמור קאמר וי"ל דאיידי דבעי למימר בסיפא חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה נקט הכא חלץ ונפטרו וה"ק חלץ בתחילתו באחד מן האחיות עצמן לא נפטרו שתיהן בחליצת הצרות הנשארות לומר שלא נפטרה רחל בחליצת צרה שלה וכדפרי'. והקשו בתוס' ניחא רישא דאחיות וצרותיהן שהן ארבע לכל הפחות יכולנו לומר דהתחיל ולא יגמור קאמר אבל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה ליכא למימר הכי דהא תרתי נינהו בלחוד וה"ה בחלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה וע"כ חלץ ממש ונפטרה ממש קאמר וא"כ אמאי תיקשי לן כיון דתרוייהו חליצות גרועות נינהו בעלת הגט או בעלת המאמר אמאי נפטרה בחליצת צרתה וגו' דהשתא סבי' לן דבשלמא לצרות ואחיות שאיסורן מדרבנן משום חשש זיקא כעין של תורה או משום בטול מצות יבמין אמרו חכמים שלא תפטר חברתה בחליצת גרועה ואעפ"י ששתיהן שוות אבל פיסול דבעלת הגט ובעלת מאמר גזרות דרבנן חלושו' נינהו ולפי' התירו בהן דפטרה צרה לבעלת מאמר עצמה אבל בעלת מאמר ובעלת הגט כיון דאתעביד בהו מעשה דפסול הויא גריעה טפי ולא פטרו צרותיהן דלא אתעביד בהו מעשה וחשבי' להם קצת כחליצ' גרועה וחליצת מעולה ולהכא דפריש תלמודא דשמא התחיל ולא התחיל קאמר לפום פשטא דלישנא משמע דאכתי קיימי' דסבי' לן אין זיקה כדפרקי' לעיל מדלא אמרי' לעולם יש זיקה וכיון דכן אתיא מימרא דשמואל אפי' בדנפלו בבת אחת אבל את"ל דהשתא מפרשי' לה דסבי' ליה יש זיקה כסברא דנפשיה אית לן לאוקומי בדנפלו בזה (כולם) בבת אחת ה"א יש זיקה וא"כ חלץ לצרות היאך יגמור באחיות דהא חליצה פסולה היא משום איסור זיקה מיהת ואע"ג דליכא אסור אחות חליצה כדאמרן וזה ברור:

רב אשי אמר לעולם כדקתני חלץ ממש ונפטרו ממש פי' ולעולם שמואל למ"ד יש (זיקה) קאמר וכדנפלו בבת א' כסתמא דמילתא וכדסברי' לה מעיקרא ומיהו לאו כדס"ד דאחיו' וצרותיהן שוות הן באיסור זיקה דהא ליתא דאחיות גופייהו גריעו טפי דאע"ג דבאיסור אחות אשה דאוריית' צרתה כמותה כדכתיב לצרור באיסור זיקה דאחיו' דרבנן אין איסור צרת אחות זקוקה כזקוקה דלא אלמוה רבנן לזיקא לשוויי לזיקא דצרה כערוה עצמ' ופרש"י ז"ל דבאחות זיקא גזרו זיקא אבל בצרתה לא גזרו ולאו למימרא שלא גזרו בה שום איסור ומותר' להתייבם דהא ליכא למימר כלל חדא כיון דמדאורייתא שוות הן באיסור כעין דאורייתא תקון ועוד דא"כ פשיטא דחלץ לצרות נפטרו אחיו' ועוד ליתני חלץ לצרות או שבא עליה' ועוד דהא לקמן כדאוקימנ' לב"ש פרכי' א"ה תתייבם יבומי מכלל דלדידן אליב' דב"ה לא חזו לייבומי אלא ה"ק דבצרת אחות אשה לא גזרו בה חכמי' איסור זיקא אלא לאפקועי דין יבום בלחוד אבל בחליצה שבקוה שתבא חליצ' מעולה דאוריית' וכשגזרו בה ע"מ כן גזרו בה והם אמרו והם אמרו ולפום סוגיי' דהכא הא דתנינן היתה א' כשרה ואחת פסולה כשהוא חולץ לפסולה ופוטר את הכשרה מוקמי' לה כמ"ד אין זיקא א"נ מפרשים פסולה לעלמ' וכשרה לעלמ' ומשום דרב יוסף דאמר לא ישפוך אדם מי בורו כדדחי לה בפ"ק:

תניא כוותיה דרב אשי פי' דקסבר במתני' כיון דלא קתני בבי אחריני ליכ' למימר דהתחיל ולא התחיל קאמר כדאמרי בשמואל וא"כ ע"כ ליכא לפרושי אלא כדרב אשי וכן הלכתא:

א"ה ייבומי נמי תתייבם וא"ת דילמ' אה"נ ונקט חלץ דסיפ' משום חלץ דרישא הא ליתא דכיון דסבר דשריי לייבום לא הוה לי' למיתני' בחליצה דמשמע חליצה דוקא דומיא דרישא והוה ליה למיתני חלץ לצרות או שבא עליהן נפטרו אחיות ועוד דא"כ פשיט' דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות:

איבעי' להו בעלת הגט ובעלת המאמר פי' שתי יבמו' מבית א' שעשה מאמר בא' מהן ונתן גט לאחרת והרי שתיהן אסורות להתייב' מדרבנן איזה מהן קודמת פירש שנחליץ אותה ותפטור לחברתה משום דכל היכא דאיכ' חליצה מעולה וחליצה גרועה חליצה מעולה בעי' למיפטר הצר' כדכתבנו לעיל: