ריטב"א על נדה נב.

ר׳ יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן. מדלא פליג ר׳ יהודה אלא בהא משמע דמודה הוא ברישא שחייבת בכל המצות כגדולה גמורה ולא אשכחן בכולה תלמודא מאן דלשתמיט ואמר דבעי רב יהודה שירבה שחור על הלבן אלא לענין מיאון בלחוד ומשום דקדושין דידה דרבנן וכי גדלה לא גדלי קדושי בהדא הילכך תקן לה זמן למאן עד שירבה שחור על הלבן בשלא נבעלה מיהת דסבר כר׳ אליעזר בן פדת ולמאן דסבר לה אפילו בשנבעלה בפני עדים משום דסבר דעל דעת קדושין הראשונים בועל ואין כאן קדושי תורה עד שיפרש שבועל לשם קדושין ולית הלכתא כר׳ יהודה אלא כרב נחמן אמר שמואל דאמר בפ׳ מי שמת בודקין למיאונין לאפוקי מדר׳ יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה ב׳ שערות אינה יכולה למאן פי׳ שמא בעל לשם קדושין ויש כאן קדושי תורה וכשבעל בפני עדים לחוד דאי לא הוה ליה מקדש שלא בעדים שאין חוששין לקדושיו.

זו שקדשוה קדושי טעות. פרש״י ז״ל דקדושי קטנה מקרי קדושי טעות כלומ׳ שטועה בה שגדלי קדושי בעדים ובועל לשם קדושין הראשונים והיינו דקאמר שממאנת והולכת לה וזהו שהביאוה כאן על ענין מיאון ונמצא ר׳ ישמעאל מפריז מאד על מדת ר׳ יהודה ואף לשיטה זו שמואל לית ליה לדר׳ ישמעאל רביה אלא בנמנו וגמרו והיינו דאמר התם דבודקין למיאונין לאפוקי מדר׳ יהודה ואחרי׳ פירשו דקדושי טעו׳ היינו שקדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי וממאנת לאו דוקא אלא לומר שהולכת ממנו בלא גט כשתרצה ומאי דאייתו עלה מה שנמנו וגמרו בתחלה היו סבורין דר׳ ישמעאל איירי גם בקדושי קטנה ונמנו וגמרו שזה אינו א״נ שעל ידי שנשאו ונתנו על זה דברו גם בקדושי קטנה ונמנו בכולן שאינה ממאנת אלא עד שתביא שתי שערות.

איכא בינייהו שפחות. פי׳ ר״ת ז״ל שפחות וכשנגדה דאפר מקלה שמעתא היא וה״ק אפיק שפחות ועייל אפר מקלה.

קמ״ל דאפי׳ שתי שערות בגומא א'. פי׳ ואלו מנין ב׳ שערות פשוט ולא הוצרך להזכירו אלא למידק מינה דשערות הוא דבעינן שתים אבל לא גומות.