ריטב"א על נדה נא:

מרמי והא שבת חייבא בפאה מחייבא במעשר דתנן כל שחייב בפאה חייב במעשר. הא ודאי משנה מפורשת במקומה שהשבת מתעשרת זרע וירק ובזירין הוא דנחלקו שם ר׳ עקיבא ורבנן וכן לענין טומאה כאן לקמן דמשתנה טעם אינה מטמאה הא קודם לכן מטמאה אלא דניחא ליה לאתויי מדוקייא דהני כללי לאשמועינן דכללי דוקני נינהו וכדאמרן.

אם נקחין בכסף מעשר מפני מה אין מטמאים טומאת אוכלים וכך הקשו בתוס׳ דהכא משמע דהני כי הדדי נינהו ואלו בפ׳ בכל מערבין תניא הקור נקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלים ותרצו שאין כל הדברים שוים דהני דהכא פירי גמור הם שנגמר ענינם לגמרי אלא שאין נאכלין אלא בציקי קדרה וכיון דכן אין לחלק בדין אוכל שלהם בין לענין כסף מעשר ובין טומאת אוכלים מה שאין כן גבי קור דאע״ג דגבי כסף מעשר ראוי להיות ניקח לפי שדרך לאכלו והוי פירי מפירי וגדול קרקע לגבי טומאת אוכלים אפשר שאינו מטמא משום דכתיב אשר יאכל מה שאין כן בקור שעקרו לעץ ואם מניחין אותו יהיה יוצא מעצמו מתורת אוכל ויתקשה כעץ.

יגדיל תורה ויאדיר. פי׳ דלסמוך אודאי בקשקשת סגי לן ומיהא כתב רחמנא סנפיר משום דלא סגיא דלא להוי התם כיון שיש שם קשקשת ואולי הוא גם כן גורם טהרתו ואעפ״י שהוא לבדו אינו גורם טהרה.

הא דתנן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו. איכא דקשה ליה הלל שבלילי פסחים שמברכין לאחריו ברכת השיר דהיינו יהללוך ואין מברכין לפניו ויש מתרצין שאין למדין מן הכללות ואין זה מענין סוגיין כדכתיבנא לעיל והרמב״ן ז״ל נוהג לברך עליו ובפ׳ ערבי פסחים ביררתי הדברים יפה בשיטת מורי הר״א הלוי ז״ל ע״ש.

הא דאמרי לבני מערבא דלבתר דמסלקי תפליהו מברכין אקב״ו לשמור חקיו. פי׳ כשמסקלין אותם סמוך לשקיעת החמה ומשום דס״ל דתפילין מן התורה ביום זה אסור להניחם בלילה מדכתיב ושמרתם את החוק׳ הזאת במועדה מימים ימימה דמשמע להו דאתפלין קאי וכן בירושלמי בפ׳ הקורא כשהוא חולצן מברך לשמור חקיו ואתא כמ״ד בחקת תפלין הכתוב מדבר ברם כמאן דמר בחקת הפסח הכתוב מדבר לא בדא ע״כ. ודעת ר״י ז״ל דלבני מערבא ה״ה בכל מצות שיש להם גמר לעשייתן ועובר זמנן כגון פושט ציציתו בלילה וכן לאחר תקיעת שופר ונטילת לולב אכל כיוצא בהם וכלם למדין מהא דתפלין אלא בתפלין היו מברכין לשמור חוקיו כדכתיבנא ואלו באידך מברכין לשמור מצותיו והיינו דלא אמרינן הכא דאתיא מתני׳ לאתויי שאר מצות ומיהו מצות עשה שלא הזמן גרמא אף לבני מערבא אין לברך אחריהם.

ומאי דלא אוקימנא מתני׳ באותן מצות מפני שבאותן מצות לא שייך אחריו שאין לשון לאחריו אלא לאחר שנגמרה מצותו וקורא בתורה בצבור שמברך לאחריו מפני שאף היא בימים ידועים ובמנין קוראים ידועים כדאיתא במס׳ מגלה. ונר׳ דאנן לית לן דבני מערבא כלל לא בתפלין ולא בשאר מצות דקי״ל דהא דכתיב ושמרת את החקה בחקת הפסח הכתוב מדבר דאלו תפלין בלילה הלכה ואין מורין כן וא״כ מנא תיתי לן בנין אב לברך על המצות לאחריהן הילכך הפושט ציציתו בלילה וכן החולץ תפליו אפי׳ בערבי שבתות וימים טובים אין לו לברך וזה דעת מורי הר״א הלוי ז״ל וכן מנהג שלא לברך אבל ר׳ האי גאון ז״ל כתב בתשובה לא נהגינן במתיבתא למעבד כבני מערבא ומיהו מאן דבעי למעבד כבני מערבא שפיר דמי ע״כ.